opium for no one
|
| 9/2012
יומיים לפני יום ההולדת לפני שנתיים נזרקתי, ושרדתי. לפני שנה אמנם הייתי רווקה, אבל מוקפת חברים ומאושרת. יומיים לפני יום הולדת 20 אני קרובה להתאבדות. סליחה אמא, אני באמת מנסה לשרוד, אני פשוט לא יודעת מתי אני אאבד שליטה. אני האוייב הכי גדול של עצמי. ובפני עצמי אני חסרת הגנה לחלוטין. אני לא בטוחה אם אני שמחה שאף אחד ממכרי לא קורא פה. זה טוב שאף אחד לא מודע לחולשה שלי. אבל יום אחד אנשים יוציאו את הבגדים השחורים מהארון, ויעמדו בשמש הקודחת, ויגידו רק דברים טובים, ויבכו, וישאלו מה לעזאזל קרה, ולאן נעלם החיוך... ולא ידעו שהחיוך האמיתי יהיה האחרון- רגע לפני החופש הבלתי נמנע. מישהו בכלל יבוא? את תבואי? או שהייתי קיימת רק כשהייתי חלשה מדי בשביל לענות לך? בעצם, מה זה כבר משנה? הלוואי והי בעולם הזה בן אדם אחד שבאמתת אכפת לו.... ובעצם, טוב שאין.
| |
|