opium for no one

בית ספר. זו הצרה שכולם כ"כ מתים שהיא תיגמר, ואז, כשהיא פתאום נגמרת, אנחנו נכנסים לחופש, אליו לא היינו מוכנים. אנחנו, שכל חיינו התלוננו על כך שצריך לחזור הבית מוקדם, פתאום בוחרים לבד מתי לחזור, אבל הולכים לשון ב 9, כי למחרת צריך לקום ב5 בוקר לעבודה. כשאפשר לאכול כל דבר, אבל אוכלים רק מרק, או סלט, כי אם לא נוכל את זה, אז תוך שעה נהיה רעבים מוות, וההפסקה רק בעוד כ3 שעות..

 ועדיין, אנחנו כ"כ מתים שהביצפר יגמר, ולא מבינים את ההורים, שרוצים לחזור לאותו הזמן, שבו היו ילדים. בלי הדאגות שאוכלות אותם כל יום...

אוי, ולמה כתבתי את כל זה? אני פשוט רוצה שהחופש הגדגול יגיע מהר, ויהיה גדול באמת... אבל אני לא רוצה פתאום להפוך למבוגרת, אחראית, וחופשיה... אני, שעדיין נובחת על אמא שלי, כשהיא מעצבנת אותי...(כע, הזוי)

    אנשים, תהנו מהילדות...

                          תהנו מהילדותיות

                                                        ותגיבו

  (לצערי איני יכולה להוסיף את החתימה המזעזעת שלי, כי אני בבית הספר)