opium for no one

אין  דבר יותר עצוב מחג האהבה. בשבילי זה היום הכי בודד בשנה. היום  הכי מבאס (אחרי יום ההולדת). מה לעשות? אני החנונית הטיפוסית (חוץ מהקטע של המשקפיים. וגם זה עוד יבוא יום אחד) בנות כמוני לא מוצאות לעצמם חבר. אחרי בנות כמוני לא רצים זכרכרים בשפע, עם המטרה לקנות לי פרחים. אני התרגלתי כבר למצב הזה, אבל בחג האהבה פתאום נעלמים מהראש כל המשפטים שאני משננת במשך השנה. כשכל  החברות שלי פתאום מוצאות לעצמן חבר לבלות איתו את היום, וממש לא בא לי להרים טלפון לאיזה ידיד, כי אז הוא יחשוב שאני מזמינה אותו לדייט, יבהל, ויברח, אני מרגישה חזק במיוחד, עד כמה מבאס להיות אני. מה גם, שהמילה אהבה לא אומרת לי כלום, אז זה גם נורא מגעיל - כל הבנליות, והדביקות שמפגינים ביום הזה.

אוף....

בכל מקרא - בהצלחה למצוא חבר\ה למי שעוד אין לו, ויום אהבה שמח..