opium for no one

אני לא יודעת למה, פשוט בא לי לכתוב על אוכל.

שמתם לב, שאתם אף פעם לא חושבים על אוכל כשטוב לכם?

אני למשל, אוכלת רק ב3 מקרים      - כשאני ממש רעבה,

                                               -כשממש משעמם לי

                                               -כשממש עצוב לי.

וכמעט אף פעם לא באמת חשבתי על האוכל. חשבתי רק "מה יש לאכול?"

כשאני רעבה, אני קוראת לאמא או לסבתא, והופ, יש לי ארוחה, שאני לא סתוחה שבכלל אפשר לסיים אותה לפני שבוע הבא.  

כשממש משעמם לי, אז אני מתחילה לבשל, ואפילו יוצא לי לא רע.

וכשאני עצובה, אני אוכלת פופקורן.
לא יודעצת למה. זה לא מעלה לי את המצב רוח.כשקר בחוץ, אז זה שמיכת פוך, תה חם, ופופקורן. ואיזה סרט שאני לא באמת רואה. (תה ופופקורן - אל תשאלו)

כשחם בחוץ... זה יותר בסגנון קולה קרה, ופופקורן. וגם איזה סרט.

פוסט חסר טועלת. לגמרי.

אבל עכשיו, בא לי פופקורן. סתם ככה.

זה אומר שאני עצובה?