לפני 5 שנים, 11 חודשים ו 30 ימים, כל העולם ישב משותק מול מסכי הטלביזיה, בוהה כלא מאמין באכזריות שיכול להפגין אדם אחד, ואפילו ארגון שלם. המקרא הנוראי הזה, הוציא את האנושות בסרת בו שהתה זמן כה רב - שארגוני הטרור פועלים, ופועלים נגד האנושות כולה, ולא יושבים בחורים שלהם, וצועקים כמה ישראל רעה, כמו שנהוג היה לחשוב עד אז. אז המקרא הזה הוציא את האנושות מהסרט היפה, והכניס אותה לפאניקה. אבל, ככל שרבו מקרי הטרור, כך פחות אנחנו שומעים על ה11 בספטמבר. על מגדלי התאומים. האדם מסוגל להתרגל לכל דבר! האדם הוא יצור מאוד אינפנטילי, אגואיסטי, ו... מטומטם. יש לו את אותם האינסטינקטים בדיוק, כמו לשאר החיות, רק הרבה פחות מפותחים. אז מה, שאי שם באפריקה ילדים מתים מרעב ומחלות. אז מה, שהמון חתולי רחוב מוצאים את מותם בידי "שטניסטים" פוזרים, שאפילו לא ראו ספר אנטיקדוש אחד בחייהם? אז מה, שלפני 60 שנה מתו 6 מליון יהודים, ועוד המון אנשים חפים מפשע? אז מה, שלפני שש שנים איזה מטוס התנפץ על איזה שני בניינים?! העיקר שטוב לי כאן ועכשיו, וטוב לאנשים שקורבים אלי!
תודו, שזה בדיוק הרגשות שלכם כשאתם קוראים את הפוסט הזה! אף אחד מכם לא מוצא לעצמו שעה ביום בשביל לשבת, ולחשוב על כל מגרעות העולם. אף אחד מכם לא נזכר במקרא ה11 בספטמבר, אלא אם כן מישהו מזכיר את זה. וגם אז, המחשבה הזאת מתנדפת במהירות, ובמקומה באה המחשבה שצריך להספיק לקנות נעליים.
ו, מה שהכי נורא - האנושות לא שינתה את עמדתה כלפי הטרור.
כל אלפי האנשים האלא מתו סתם. וזה מזעזע.
אבל מה שיותר מזעזע
מתו אלפי אנשים, והעולם התגבר מהר מדי
זה רק מראה כמה קצרי זכרון אנחנו. אני רק מקווה שזה לא יגרום להכחדתינו.
בעצם, על מי אני עובדת?! אני כן מקווה!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
unpredictability