מכירים את הסבתות?
כן.. כולם מכירים אותן. הן בכל מקום.
החלטתי לנסות לכתוב טקסט על סבתות. מעניין איך הוא יצא.. תגובות והצעות לשיפור יתקבלו בברכה:
סבתא יקרה לי
האמא של ההורים
נכון, שתמיד אומרים, שהאמאות תמיד יראו בפרי רחמם ילדים? ועכשיו תדמינו שלילד יש ילד. איך ילד יחכול לכנך ילד משלו?? הרי הוא עוד קטן, יש לו בקושי תואר שני (ולא חשוב שהסבתא בכלל לא למדה בבית ספר. היא עברה את החינוך הכי חשוב - בית הספר של החיים!!) איך הילדה הקטנה של אמל'ה יכולה להחליף חיתולים? (מי בכלל זוכר, שהיא עשתה בייביסיטר מאז גיל 14?)
וכך קורא, שהסבתא מתערבת בכל דבר שקשור לחינוך. ואני מתכוונת ב-כ-ל דבר. זה מתחיל מהלידה, כשחושבים לאיזה צבע לצבוע את החדר של התינוק (תצבעו בירוק דשא! זה היה מאוד אופנתי! לפני 50 שנה), ממשיך בבגדים (למה את קונה לילד נעלי ספורט? הוא יזיע!! צריך לקנות להם סנדלים! זה קלסיקה! זה החזיק מעמד מאז התנ"ך! אני זוכרת את זה!) ונגמר בזמן החזרה הביתה (איך את יכולה להביא לילדה לחזור הביתה ב11?? היא רק בת 16 שנים!! כשאני הייתי בגילה, הייתי מזדיינת עם כל הבא ליד יושבת בבית ומכינה שעורים!!) כמובן, שההורים לא יודעים איך לחנך אתכם, אז זה עושה אתכם מסכנים, לא מחונכים, חוצפנים, טיפשים... בקיצור, דור הסבתות מסרב להודות שפג תוקפו, ומנסה בכוח להכניס את האידאלים של פעם, לראשיהם המורכבים מדי של בני העשרה.
הסבתא והחברות
הצרה אף פעם לא מגיעה לבד, היא מגיעה עם חברות לספסל.
כולם מכירים את חבורת הזקנים הזאת, שיושבת בספסל ליד הבית שלכם, ומסתכלת מסביב, לראות מי מעשן, מי שוטה, ומי מתנשק... הזמן הבטוח היחידי לצאת מהבית יהיה רק אם משדרים בערוץ 9 את הטלנובלה החדשה. וזה רק שעה אחת. וגם אז לא תמיד.
וכאילו שזה לא מספיק, תמיד איזה סבתא תספר לצרה הפרטית שלך, שאת מעשנת (מה?? את לא מעשנת? בלטי אפשרי! כל הדור שלך מעשן!)
הרבה פעמים הן גם משקרות.
אני זוכרת שסיפרו להורים שלי שאני מעשנת דווקא כשהייתי בגמילה (לשמחתי ריחרחו אותי, לא מצאו שום ריח, ואני המצאתי סיפור בדוי על אשליות אופטיות...) מעניין זה סמפטום הסבתא - לספר רק חדשות שפג תוקפן, או שהן חיכו שאפשר יהיה לשקר, כי כל סבתא יודעת, שהאמת תמיד פחות מרתקת מרכילות עסיסית.
היוצאים מן הכלל
כמובן, שאסור לשכוח את אלא, שפשוט הגיעו לגיל ה50+ שלהם, ונשארו נחמדים. אני כ"כ מקנא בחברות מסוימות שלי, שהסבתא שלהם היא "הסבתא הקלאסית", שמכינה עוגיות, וקונה מתנות.
שלי סתם מכינה בורשץ'. כל יום. ואני שונאת את המרק הדוחה הזה...
אוכל
סבתות יודעות לבשל. לא חשוב אם הן נחמדות או לא, זה פשוט חוק לא כתוב כזה - אחרי גיל ה55 שלך, את יכולה לעבוד בתור שף.
למרות שהסבתא שלי מכינה בעיקר בורשץ', ואורז צהבהב כזה, כשהיא רוצה, היא מכינה מעדנים. נשבעת! פשוט יותר מעניין לגרום לי להתעבדות, ע"י הכנת מרק דוחה שבועיים ברצף...
אבל, לא חשוב אם הסבתא היא "קלאסית" ונחמדה, או סתם סבתא מצויה ומעצבנת, היא תמיד תדאג שתוכלו משהו. זה שוב, מן חוק לא כתוב שכזה. וכך יוצא, שבמקום 3 ארוחות ביום, אי מוצאת א עצמי אוכלת 5. וזה עם לקחת בחשבון, שבין השעות 22:00 בערב, לשעה 17:300 בערב, אני אוכלת בקושי ארוחה אחת, וסנדביץ' (לא, לא התבלבלתי, זה מ10 בלילה, עד 5 וחצי בערב).
ואז אני מגיעה הביתה, ומתחילים לפטם אותי. אני מניחה שהמכשפה מעמי ותמי היא לא בדיוק המצאה.
היוצאים מן הכלל
כמובן, שאסור לשכוח את אלא, שפשוט הגיעו לגיל ה50+ שלהם, ונשארו נחמדים. אני כ"כ מקנא בחברות מסוימות שלי, שהסבתא שלהם היא "הסבתא הקלאסית", שמכינה עוגיות, וקונה מתנות.
שלי סתם מכינה בורשץ'. כל יום. ואני שונאת את המרק הדוחה הזה...
אני מצטערת אם פגעתי כאן במישהו..
הטקסט עדיין לא הגיע לסיומו, שפוט נראה לי שזה החלקים הטובים ביותר..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
unpredictability