פעם שני יורדי ים צעירים ומלאי תקווה הפליגו כדי לחפש את האושר שלהם.
הם הפליגו ימים ולילות, עד שהגיעו לאי, שבו גר שבט פרימיטיבי למדי. לראש השבט היו ני בנות. הבכורה - יפה, חכמה, והצעירה - לא משהו...
ויורד הים הראשון אמר לשני "אני מצאתי את האושר שלי. אני אתחתן עם הבת של ראש השבט".
יורד הים השני אמר לו "כן, אתה צודק, בתו הבכורה יפה, חכמה..."
"חוששני שלא הבנת אותי" אמר יורד הים הראשון "אני רוצה להתחתן עם בתו הקטנה של ראש השבט"
"אבל היא.... לא משהו"
"כך אני החלטתי".
יורד הים הראשון נשאר באי, והלך לבקש את ידה של בתו של ראש השבט. ובאותו שבט היה מנהג - היה צריך לקנות את הנשים בצון ובקר.
בא יורד הים אל ראש השבט, ואחריו עשר פרות טובות.
"שלום לך, ראש השבט. אני רוצה להתחתן עם בתך, והבאתי 10 פרות תמורתה"
"כן" אמר ראש השבט "אני מסכים עם החלטתך. בתי הבכורה באמת יפה וחכמה, והיא שווה 10 פרות"
"לא" אמר יורד הים. "אני רוצה להתחתן עם הבת השנייה"
"אבל היא... לא משהו" נדהם ראש השבט
"לא, אני רוצה אותה ולא אחרת"
"בסדר, אני מכבד את החלטתך, אך בתור אדם ישר, אינני יכול לכחת ממך עשר פרות תמורתה. מקסימום שלוש"
"לא" אמר יורד הים. "אני רוצה את בתך הקטנה תמורת עשר פרות". ובכך הם נפרדו.
ויורד הים השני חיפש את האושר זמן רק באיים שונים ומשונים, ולא מצא אותו. לבסוף החליט להפגש עם חברו הוותיק. מגיע לאותו אי, מוצא את הבקטה של חברו, ורואה אותו יושב על אבן, ומסביבו רצים ילדים קטנים ונפלאים, ועל פניו הבעה של אושר. ולידו ישבה אישה יפה מאוד.
"איך זה, התחתנת בפעם השנייה?"
"לא" ענה יורד הים הראשון.
"אז איך זה..."
"תשאל את אשתי".
יורד הים שני ניגש לבתו של ראש השבט, ואמר לה "איך זה?! אית כ"כ יפה, ועינייך מלאות חוכמה, אך רק לפני כמה שנים היית.. לא משהו"
האישה חייכה עליו חיוף מתוק, וענתה
"פשוט יום אח הבנתי, שאני שווה עשר פרות"
*עוד תרגום מרוסית*
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
unpredictability