אני רוצה להרגיש את הכאב, את החיים, את המציאותיות שלי.
הבטחתי לו לא העשה את זה יותר, אז אני שותה וויסקי מהבקבוק באמצע היום. כמה כבר בקבוקונים גמרתי לאחרונה? ניראה לי כל הכסף שלי הולך על זה.
דווקא בג'ק שהיא נתנה לי אני לא נוגעת. כאילו היא יכולה להרעיל אותו רק בכוח המחשבה.
כאילו זה יכול להיות פיוס.
הוי, אנה, את כ"כ זונה, ואת אפילו לא יודעת עד כמה. מבחינתך את בסדר. מבחינתך אם את נשארת עם התמיכה של כל החבר'ה ואני לבד בבית אז אני הדרמה קווין.
מבחינתי ירשת חבורה של סמרטוטים שאפילו לא טרחו לשמוע את הצד שלי. תהני להוביל אותם אחרייך כמו עדר, שנה מהיום אני עפה מהעיר הזו.
כשתהיי צריכה תמיכה אמיתית, את תזכרי שאני היחידה שיש לה אופי מספיק חזק בשביל להשען עליו, ולא לכל הזכרכרים הסמרטוטיים שגררת אחרייך. תשברי. אני ממשיכה. וזה הפוסט האחרון שבו אני מזכירה אותך. ואת כבר תדאגי להזכר לבד כשאת כל הטקסים הקטנים שלנו תעשי בלעדיי.
הייתי יותר מדי כנה עם הפסיכולוגית, והיא הסתכלה עלי מוזר. לא הייתי אמורה לספר לה, נכון?
אני רוצה את הסקלפל שלי! אני רוצה דם דם דם דם, כי הכדורים לקחו ממני את הדמעות.
אני חזקה. אני רק מתחזקת בגלל הצורך לתמוך בעצמי, כי אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילי.
אני שונאת אתכם כדורים קטנים כחולים.
אני שונאת ואוהבת אותך בו זמנית, הבן אדם היחידי שעומד ביני לבין האפשרות היחידה שלי להרגע.
אני שונאת אותך משקל, שלא יורד מ49 כבר כ"כ הרבה זמן שניראה לי אני צריכה להתחיל לצום.
אני שונאת אותך עבר, על שאתה מסרב להשאר בעבר
ואני שונאת אותך עתיד, על שעדיין לא נתת לי סימן אם אתה בעדי או נגדי בכל הסיפור.
ואני שונאת אותך טניה, על שאת משתמשת בכל הידע שלך על נקודות התורפה שלי כדי למוטט אותי, במקום להרים אותי, או לפחות לאפשר לי להאחז בעזרה המוצעת. למה אני צריכה לפנות אלייך בגוף שני? למה אנחנו לא באותו צד? ואם את טניה, מי אני? ואם אני טניה, מי לעזזל את??????
אני
משתגעת.
אה, לא סליחה, אני כבר משוגעת :)
למה הפגישה עם ד"ר ג'וליה רק בעוד שבוע?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
unpredictability
