(לפני הקריאה: אם זו פעם ראשונה שלכם בבלוג, תלחצו על השורה הזו כדי שתבינו את הקונספט)

"את ערנית ועצבנית מדי בשבילי כרגע"

מה זה אמור להביע בכלל?

"סבבה"

מזיין לי את השכל על ה'אקסית' הדפוקה שלך. על כמה שאתה צריך 'סגירת מעגל'.

על כמה שאתה חושב שהסגירת מעגל הזו פשוט תיגרר לסקס כי שם אתה הרסת את זה.

בזמן שאני מנסה לשדך לך את החברה הכי טובה שלי כי אני כן נלחמת עלייך.

ועל מי שאתה. ועל מה שאתה.

ואתה אוכל תסביכים עם עצמך. אומר לי כמה שאתה "ילד חרא" וכמה שאתה הורס כל דבר שאתה נוגע בו.

אחי, אתה בן 24. תתאפס.

אתה חי מבחורה לבחורה כבר כמה שנים. ואני מציעה לך משהו רציני. ומשהו טוב.

הדבר הכי איכותי שאני יכולה להציע לך. את הבחורה שהכי קרובה אליי בכל צורה ודרך.

ואז אתה שואל אותי "השאלה אם את חושבת ש(השם של החברה הכי טובה שלי) תהיה כזאת שלא אסכים לשבור לה את הלב בגלל (השם של האקסית)"

פשוט כתבתי לך שאני לא יודעת.

וכמובן, שהמצפון שלי יציק לי עד שלא אשלח לך עוד הודעה, עד שלא אקבל ממך עוד התייחסות. אז שלחתי לך הודעה ארוכה, יפה ורחבה על כמה "בחיים לא הייתי מציעה ל(השם של החברה הכי טובה שלי) מישהו שאני לא סומכת עליו, מישהו שלא הייתי יוצאת איתו בעצמי" וגם "אז תתעודד כי החיים שלך לא כל כך בזבל ואל תן ל(השם של האקסית) להשתלט לך על החיים." וכמובן שסיימתי את זה עם "אני אוהבת אותך מלא (הכינוי שאני נותנת לו), אל תהייה אדיוט בבקשה".

ואחרי המילים שכתבתי במשך 20 דק' ארוכות אתה שולח לי:

"את יודעת שזו הפעם הראשונה שאמרת שהיית יוצאת איתי? רוגשתי"

"וכתבתי את זה למרות שאתה זה שאמרת שלא היית יוצא איתי". אני ממש זוכרת את היום הזה. אני אפילו לא זוכרת איך הגענו לזה אבל זרקתי לאוויר את השאלה "מה, לא היית יוצא איתי?" פשוט הסתכלתי עליי והתחלת לצחוק. אמרת "לא".

ומה אתה עונה לי על זה?

"את יפה מדי בשבילי (אימוג'י מרים ידיים)"
"מה ז"א????"

"זאת הייתה מחמאה מוסוות" אהא. אבל ביקשתי ממך להפסיק להיות אדיוט, נכון?

"...כנראה שיש סיבה אחרת למה לא היית יוצא איתי ולא כי "אני יפה מדי בשבילך" שזה אגב ממש לא נכון"

"מה לא נכון? היפה מדי או הבשבילי"
"שניהם"

"טוב"

"אתה לא מסכים"

"נכון" לא שאלתי אדיוט. אמרתי.

"תסביר"

"בהזדמנות, כשתפני לי זמן" ופה כבר התפוצצתי. 

אני מפנה לך זמן מעל ומעבר. מבטלת עם החבר שלי בשביל להיפגש איתך. 

זה נראה לך לגיטימי לבוא ולזרוק את זה רק בגלל שאין לך מה להגיד? 

וכמובן שכל השיחה זה בהפרשים של 30 דקות וצפונה. 

ואז כשאני שואלת אותך מה זה אמור להביע "כשתפני לי זמן"

אז אתה עונה, עד שאתה עונה "לא משהו מיוחד"

"סבבה"

"את ערנית ועצבנית מדי בשבילי כרגע"

"סבבה"

ומפה בערך התחיל הSilent treatment.

ברור שזה נגמר בלילה טוב

ואחרי 5 דק שלחתי לך הודעה מתנצלת על זה שאני עצבנית. באמת מושקעת ומהלב.

ואתה יודע כמה קשה לי להוריד מהאגו שלי. ועשיתי את זה רק בשיחה הזו פעמיים.

אז אתה עונה על ההודעה שלי "ידוע"

ידוע? 

ידוע????????

לך תזדיין

וברור שאתה חייב לדעת אז אתה שואל "מה כתבתי קודם שעצבן אותך?"

"זה משנה?"

"סתם מסקרן"

"אז זה לא משנה. לילה טוב (הכינוי שאני נותנת לו)"

"נו"

"לא עכשיו. אתה במיטה ובטח עייף"

"טוב. לילה"

אני לא יודעת מה לעשות עכשיו. בוהה בשיחה שלנו וקוראת אותה שוב ושוב.

אומרת לעצמי שאני לא אפגש איתך עד שאתה תיזום.

אני לא רוצה שהפגישה הבאה שלנו תהייה עם החברה הכי טובה שלי, כשאני מכירה ביניכם.

כי אז אני לא אוכל להיפגש איתך ולהיות חופשיה כמו שאני רוצה.

אני מאד מקווה שאתה מתכנן לשלוח לי הודעה מחר.

כי אם לא אני באמת אשתגע.

מטומטם.

(המחשבות שלו)