היי (:

אז חופש..אני באמת אוהבת כול כך להיות בבית.

לא רוצה ללכת לשום מקום.

לפני יומים בערך, שלומי שאל אותי מה אני אעשה אם הוא ימות.

השאלה הזאת באמת הלחיצה אותי.

מה אני אעשה?

אבכה..אבל אף אחד לא ידע מזה.

באמצע המקלחת כשהמים מסתירים את הדמעות.. תמיד אח"כ אפשר לומר גם "סבון נכנס לי לעיינים בגלל זה הן אדומות.."

במיטה אחרי שכולם הלכו לישון.. הרי במלאה לחלום אני לא אוכל.

כשאין אף אחד בבית פשוט לשבת על הכיסא ולתת לדמעות לזרום.

הבטחתי לו גם שאני אשן שבוע בחדר שלו..

איך אני אעשה את זה אין לי מושג.

אבל אני אקח כמה מהבגדים שלו שיהיו לי.

אקח את כול המכתבים שלנו.

את היומן.

ואין לי מושג.. זה יהיה הדבר הכי קשה.

אפגש עם דניאל וניקה..אלך לבית ספר כיאלו כלום לא קרה.

אף אחד לא ידע.

אהיה מצטיינת בבית ספר כי הוא יהיה גאה בי.

ולא אעשה שטויות.

אבל מה אני מתחילה לבכות עכשיו? 

הרי הכול מצויין ואנחנו ביחד.

אני פשוט אוהבת אותו יותר מידי בשביל לאבד אותו.

עכשיו כשבאתי לכתוב 'אותו' יצא לי בטעות 'אותי'

אבל זה נכון ברגע שהוא ילך אני אלך גם..