אני לא יודעת מה אני רוצה כרגע יותר, לישון או לכתוב.

אני חייבת להוציא את זה איפשהו..ולספר למישהו אני לא רוצה.

התרגלתי לשתוק.

מאז שאני קטנה כול פעם שאני כועסת אני חייבת להתחיל לכבות.

לכן, אני לא כועסת. אני לא צועקת. ואם אני כן? אני פשוט שותקת.

מתכננת נקמה שלא תצא לפועל בסופו של דבר במוח שלי, אני יכולה להרגיש את זה, להריח, להיות שם.

אתמול ההורים שלי גילו שיש לי חבר..

SO WHAT?!

אתם דואגים וזה..  אתם יודעים מה?

FUCK YOU!!!!!!!!

לפני שנתיים יכלו לקרות לי דברים יותר גרועים ולא חשבתם על זה?

לא ידעתם שהייתי ליד אנשים שעישנו, שתנו עד שהקיאו את נשמתם 

שנושאי השיחה שלהם זה סקס,

אנשים שבצפר זה המקום הכי נוראי ביקום בשבילהם.

וזה כשהייתי בכיתה ח'..

אז למה שיניתי את החברה שלי?

כי הכרתי אותו, הוא לא אוהב מכנסיים קצרים וחולצות חשופות שלי. - הוא תמיד הרים את החולצה שלי למעלה יותר-

הוא שונא בנות רזות מידי. - הוא תמיד גרם לי לאכול לא משנה אם אכלתי-

הוא שונא כשמשתכרים בים. -הוא לא עושה את זה-

הוא שונא מסיבות יותר מידי רעשניות ומסריחות. -לא הולך ולא אומר לי ללכת- 

הוא שונא את כול מה שעמדתי להיות!

אבל בגלל שממש רציתי להכיר אותו, ורציתי שיהיה לי ידיד שהוא רק שלי

המשכתי להיפגש איתו.

אתם לא ידעתם כשאמרתי שאני עם אחת החברות שלי,

הייתם רגועים מאוד.

לא ידעתם שבעיקרון הוא הציל אותי.

כן .. עדין אחת הפנטזיות שלי זה להתאבד. 

אבל עכשיו כשהוא בסיפור..זה קצת יותר מסובך.

אתם תתגברו בסופו של דבר על הכאב שלכם.. יקח קצת זמן אבל יעבור.

אבל אתם מבינים, אהבה ראשונה לא שוכחים..במיוחד עם היא התאבדה.

אז עכשיו.. אתם תתחילו עם השיחות שלכם..

עם הלחץ הבלתי פוסק..

עם המתי תחזרי? עם מי את? ושוב.. FUCK YOU!

הייתי מסתובבת בלילות בים לבד..לא חכם במיוחד אבל לא ידעתם..בסדר.

עכשיו אני מסתובבת עם מישהו שהסיכוי יפגע בי שואף לעידן הקרח.

אתם לא יודעים את זה.

כי לא שאלתם יותר מידי, אז אני לא אענה יותר מידי.

אבל היום.. זה הקש האחרון.

אני אעשה הכול בבית.

יהיה לכם בית מבריק!

כשתצתרכו אותי, אהיה שם, אעזור לכם.

אבל לחיים שלי, אתם בחיים לא תכנסו.

אני לא מתכוונת לספר לכם מילה.

ומצטערת אני יודעת שלא רציתם ככה, אבל בעתיד?.. רוב הסיכויים שהקשר יתנתק.

וכרגע, זה לא מפריע לי.

פשוט נמאס לי מהכול, במיוחד מכם.

ונכון יהיו כאלה שיגידו זה גיל ההתבגרות וכול השיט הזה

אז בסדר זה גיל ההתבגרות  וזה יעבור.

שיעבור.

אבל כול זה משאיר צלקות בסוף.. והן לא עוברות.

אולי מידי פעם אפשר להתעלם מהן, אבל הן שם.