לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2021


טוב זה לא היה גרוע, היא כן המשיכה להגיד לי לדבר איתו לפני הסרט כדי לתאם שעה, ואז אמרתי לה שלי זה לא משנה כי אני גרה ליד ושניהם אלו שצריכים להגיד לי מתי נוח להם..

 

אבל במפגש עצמו לא היה שום דבר מיוחד, הוא לא ניסה להידבק אלי יותר מהרגיל, ועדיין שמרתי על המרווח שאני בצד אחד שלה והוא בצד האחר.

היא נראתה די מאוכזבת בסוף, אני מניחה שהיא ציפתה שאתלבש יפה לסרט או משהו, כי היא השקיעה והתלבשה קצת פחות ממועדון, ואני פשוט הייתי עם גינס וטי שירט.

וזה רק הראה לי כמה אני חסרת איזון, הפלתי את כל הרוטב על החולצה, המכנסיים הכל, כמו ילדה קטנה, ואחר כך כמעט נפלתי מהאורות מהבהבים שיש באולם של הסרטים,

ובדרך חזרה היא הייתה בשקט והייתי צריכה לדובב אותה,

אבל בסדר, היה נחמד,

נזכרתי שהאיזון שלי לא משהו, והקורדינאציה שלי הלכה לעזאזל 

אבל סך הכל היה ערב נחמד

 

אני מרגישה קצת יותר טוב וסוף סוף השגתי אנטיביוטיקה,

למרות שקצת חזר לי החשק, אין לי עם מי לצאת וגם כנראה הייתי דורסת ונופלת על אנשים אם הייתי יוצאת למועדון

 

ואני מקווה שהחולצה הזוהרת בחושך שלי לא תאבד את עוצמתה כשאכבס אותה מהרוטב

(בייסקלי נראיתי כמו ילדה קטנה שהרוטב היה על כל החולצה שלי והמכנסיים, מזל שלפחות זאת הייתה חולצה שחורה)

 

והקאתי היום יותר מוקדם, אם כי זה יכול להיןת בגלל האימון והשוקו, אבל מי יודע, מזל שהיה לי כוס חד פעמית בהישג יד כדי שדברים יהיו נקיים

 

ואני מרגישה טיפשה בטירוף, אשכרה קנאתי בדמות כשהיא יצאה לדייט, כאילו בואווו זה סרטטט ואני זאת שבחרתי שלא.

 

וזהו, מחר אני עוברתתתתתתתת

 

שיתפתיצאותה שאני עוברת ובלבטים שלי מהדירה, שהיא עולה יותר מדי ואני מקבלת תמורתה פחות מדי, ואני מתוסכלת מכך,

והיא אמרה שאני צריכה ליצוא דירה אחרת

 

אבל האמת שאני עייפה, ונמאס לי לגור על ארגזים, כבר מאוגוסט אני חייה על דברים ארוזים,

ונמאס לי...

נמאס לי שכל האנרגיה שלי, שכל הזמן שלי, שכל הכוחות שלי הולכים על דבר כזה

 

זה החיסרון היחיד שאני מוצאת כרגע בדירה הזאת,

שהמחיר הוא פשוט לא הוגן עבור החדר

והחדר לט מרוהט בשיט, ונראה רע

 

ואין לי כסף לקנות ארון או מדפים נוספים (כי הארון שיש שם ממש קטן ולא יכיל חצי מהבגדים/מצעים שלי/תכשירים/אקססוריז)

 

ואין לי מישהו שיוכל להוביל את הריהוט מכל מיני קבוצות מסירה

גם אין לי רכב לנסוע לאותו מקומות,

וגם אין מצב שאני מצליחה לגרור את זה חמש דקות, אז כמה קומות בלי מעלית?

 

ואז זה אומר לשלם להובלה, ואז כבר עדיף לקנות חדש

ואם לקנות חדש, אז אין לי כסף ואני מעדיפה להשקיע את הכסף הזה במחשב שאני חייבת דחוף

 

ומשהו חיובי,

הייתי היום סוף סוף במרפאת שיניים, ולרגע אחד הרגשתי איך זה שלמישהו באמת אכפת,

רופאת השיניים שלי, (כן אנחנו כבר מכירות מרוס התורים שלי) פשוט עשתה כל מה שהיא יכלה כדי לעזור לי, והכניסה אותי גם בלי תור לפני הבחור שהיה אמור להיכנס, כי סיפרתי לה על התפרים ועל החום והיט ממש הזדעדעה ואמרה שהייתי צריכה לבקש עזרה ולא לחכות לבד וממש דאגה לי, ובדקה את האזור ולמרות שהמחשב נפל כמה פעמים היא התאמצה להשיג לי מרשם לאנטיביוטיקה ממקום אחר והייתה מהממת

 

ספציפית במקרה הזה, לא היה לה אינטרס חוץ מלעזור לי,

בבית החולים עקרו לי את השן, כי שילמו להם, עשו את זה תוך עשר דקות כולל תפרים, בלי שום עדינות, רק לתקתק עבודה.

 

והיא הייתה מהממת, היא אפילו לא רשמה אותי בתור והיא לא קיבלה שקל על כל מה שעשתה.

 

באמת מלא זמן, לא היו נחמדים אלי רק כי פשוט אוהבים אותי, ופשוט נחמדים בשביל להיות נחמדים וזהו

 

(ולא, "ג'נטלמניות" בדיט לא נחשב, כי זה נועד למטרה מאוד ספציפית, לגרום לבחורה להידלק עלייך כדי שיהיה סקס, בדייט הזה או הבא)

 

ונשאר לי עוד את הצד השני, שלפי שאיך שהשן נראית, זה יהיה אותו תהליך של לחתוך לי חצי מלהסת, לגלות את שן הבינה שמתחת, לרסק אותה בתוך הלסת שלי (כי אין ברירה) ואז לעקור את השורש שנשאר, ואז? תפירה אגרסיבית ומהירה, כי מהר מהרר, יש עוד מטופל שממתין

 

אבל היה ערב נחמד, למרות שלא הצלחתי לאכול נורמלי עם רוטב, והאורות סחררו אותי והידיד עלה על כך שאני חצי עיוורת, לא ברור איך, הוא פתאום אמר שרואים שאני לא רואה מרחוק (וזה עוד כשהייתי עם משקפיים)

אין לי מושג איך הוא עלה על זה, כי לא היה שום מקרה שהייתי צריכה לקרוא שלטים מרחוק, אבל כן, בייסקלי ההורים שלי היו יכולים ללכת מולנו ופשוט לא הייתי מודעת לזה

 

ואין לי מושג למה זה שימח אותי שהוא הבחין בזה, אולי כי סוף סוף באמת 'רואים ' אותי. אני לא משוגעת היפוכנדרית או מה שלא יהיה  אני באמת לא רואה, תוציאו שנייה את הידיים שלכם מקערת הכסף ואת העיניים שלכם מהתוייות האהובות שלכם שמונעות ממכם מבאמת להתאמץ,

אני פאקינג לא רואה. אני עוד לא בת 30 ואני רואה כמו גבר בן חמישים ואני בטוחה שגם בגיל הזה רואים יותר טוב ממני.

 

אז... מחר אני עוברת לדירה החדשה, לנקות שם, ולהעביר את כל הדברים שלי, ייקח כמה שעות, (רבע שעה הליכה בין שתי הדירות, אבל שתי הדירות נמצאות בקומות בלי מעלית, ואין רכב)

 

ותכלס כל מה שאני צריכה לשלם זה איזה ארון מגירות טוב, אפשר גם את השידות פלסטיק האלה

ומפזר חום, כי המזגן שם (כמו כאן האמת,) אין לו פונקציית חימום

 

ושולחן אין צורך,

פשוט אשב על המיטה ואכתוב במחשב, ויש שם גם כורסא שאפשר לשבת שם כשאני כותבת.

 

האמת שמי שעיצב את החדר עשה את זה בצורה מטופשת, המתג של האור נמצא **בתוך החדר** ומאחורי קיר!! איזה כמה דקות צריך לגשש באפילה בתוך החדר עד שמגיעים למתג, וזה כל כך מטופש!! ומעצבן!

 

אז חשבתי אולי להשיג שולחן קטן ועליו לשים מנורה, כך שכשאגיע לחדר, מיד אדליק אותה ואז לא אצטרך ללכת באפילה עד שאגיע לדבר הזה...

 

 

וזאת מיטת יחיד, אפילו לא מיטת נוער יחד,

די ברור לי שאף גבר לא יכנס לחדר שלי בשביל... אבל אני אדם בוגר, זה לא נוח לישון ככה

 

והכי מדהים, שמכל החדרים, זה החדר שהוא גובה עליו הכי הרבה, ראיתי את שאר החדרים (שתפוסים), הם נמצאים בתוך מסדרונות פנימיים ויש שם מיטות בגודל נורמלי! והחדר נראה נעים!

נכון שהחדר הספציפי שלי אולי גדול יותר - וזה אולי, אבל זה לא נראה כמו חדר של עובדים זרים שבדיוק פינו אותו. החדר נראה רע, ואני עוד משלמת עליו הכי הרבה מכל שאר החדרים,

וזה כל כך מכעיס אותי, אם הוא היה אומר , תקשיבי, אני יודע, זה חדר חרא, אני אקח עליו 1,200

הייתי מוכנה לקחת, 

אבל גם לסבול וגם לשלם ועוד הכי גרוע, לשלם הכי הרבה מכל הדירה? מה לעזאזל??

 

ואין לי כוח לעוד חודש של חיפוש מחליף, ולעוד חודש של חיפוש דירה

 

אין לי כוח לזה יותר, זה כל כך שואב אנרגיה,

מצד שני, מכעיס אותי שאני משלמת כל כל הרבה על חדר שלא שווה את המחיר, זה עסקה לא הוגנת ואני פשוו עייפה, עייפה כבר

 

 

נכתב על ידי kzatVharbe , 26/11/2021 00:59  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  kzatVharbe

מין: נקבה





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לkzatVharbe אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על kzatVharbe ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2021 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)