עומר לקח אותי להקרנת סרט של אחד החברים\אקסים שלו ועשיתי משחק שתייה עם עצמי - כל פעם שהוא מציג אותי לאיזה בחור שהוא שכב\יצא איתו אני שותה. תוך חצי שעה כבר שתיתי 4 כוסות יין ו2 בירות ושלחתי אותו לעשות socializing בזמן שאני עומדת בחרדה קיומית בצד ושותה. לקראת ההתחלה של הסרט הגיעו קצת פרצופים מוכרים וזה היה נחמד. אני חמודה וחברותית כשאני שיכורה, כאילו החרדה מעולם לא הייתה שם. סיימנו את הסרט, הוא נסע הביתה ואני הלכתי לאסוף את קין ולהצטרף אליו. אני מגיעה והוא מנשק אותי ומרים אותי למיטה ואני מתחילה לדמוע, זה סבבה בעיניי שהוא שוכב עם אנשים אחרים אבל הוא לא צריך לדחוף לי את זה לפנים כל הזמן. דחפתי את הראש לכרית ואמרתי לו את זה, הוא הזיז את הכרית והסתכל לי בעיניים וניהלנו עוד שיחה קשוחה כזאת. אמרתי לו שמעבר לכך שזה היה לא נעים זה מדספר פיצוצים שכולם גברים. לא שתפקידו לתת לי ואלידציה לזהות המגדרית שלו (וגם אמרתי את זה) אבל עדיין זה היה מטרגר. הוא היה ממש חמוד ומכיל והוא אמר לי שאת כל מה שהייתי צריכה לשמוע - שהוא איתי כי הזמן שלנו יחד מופלא עבורו, שאני יפה ומהממת ושהוא נמשך אליי בטירוף. עדיין צורם לי. התכרבלנו קצת ויצאנו לעשן ג'וינט והיה לנו נחמד, בבוקר הכנתי לו קפה והוא בישל לי ארוחת בוקר ועקצנו אחד את השנייה על כל דבר שזה היה ממש חמוד ומצחיק וקבענו ללכת לארוחת שישי אצל חברת ילדות שלו. מרגיש לי שיש עוד דברים שרציתי להגיד ופספסתי. נכון שזה לא תפקידו לאשר את הזהות המגדרית שלי - זה תפקידי. את האישורים לגבי מי שאני ואיך שאני נראת - אני זאתי שצריכה לתת לעצמי. אבל פאק הייתי שמחה לשמוע יותר שאני כוסית ומושכת ממנו במיוחד אחרי כל הגברים החתיכים שהוא הראה לי במסיבה.

אני בהאנגאובר והכל כבד עליי, חברה בדרכה אליי עכשיו לתת לי חיבוק ולנחם אותי. אני חושבת שאני בעיקר מתוסכלת מעצמי. כל הקונספט הזה של לדבר איתו על הדברים האלה ולעשות את השיחות האלה קשה לי ואני רוצה לקחת את השיט שלי ולברוח. זה מה שעשיתי כל חיי, במיוחד בכל מה שקשור לאינטימיות זוגית. כבד לי שאני מחבבת אותו כל כך שאני מוכנה ורוצה לעשות איתו את השיחות האלה, שאני מוכנה להתמודד עם המביך שאחרי זה ורוצה להיות איתו כמו שלא רציתי להיות עם אף גבר אחר. ובאותה נשימה אני מרגישה אבודה בחיים הפרטיים שלי. יש לי פגישת ייעוץ לגבי תואר במדעי המחשב מחר, כל השבוע למדתי C++ ואפילו סיימתי את כל הנושאים ואני עובדת על פרויקט קטן. אחרי זה אלמד C# ואז אחזור לעיסוקי הWEB שאמורים למצוא לי עבודה אבל בעיקר מייאשים אותי. אני מתקשה עם להיות לבד. הראש שלי כואב ואני עדיין מיובשת, ואני בעיקר עדיין מדוספרת למרות שהבחור הראשון שחלפתי לידו ברחוב כשיצאתי מעומר הבוקר אמר לי בוקר טוב ושאני יפה נורא. 

רק לפני שעתיים וחצי יצאתי ממנו וכבר אני רוצה לחזור. אני לובשת את הג'קט אדידס הירוק שהוא הביא לי  ויושבת מתחת למזגן שיקפיא לי את הנשמה, אני רוצה לחזור כי אני מצפה שהוא יגרום לי להרגיש טוב יותר ואני יודעת שזו טעות. אני צריכה ללמוד לגרום לעצמי להרגיש טוב יותר, יפה יותר, מוצלחת יותר. אבל יש לי מוח של נרקומנית ובמקום זה אני אוכלת את עצמי ומחפשת צ'ייסרים בגריינדר שיגרמו לי להרגיש אחרת. אני רוצה להרגיש טוב יותר ולא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני צריכה קצת מרחק מעומר להתגעגע, בילינו הרבה בימים האחרונים ואני נאבדת בתוך זה. אני צריכה ללמוד לחיות בלי להשתמש באלכוהול וסמים כל פעם ששורף לי הלב. אני צריכה לחזור לקבוצות ולהחליף את החונכת שלי - אנחנו לא מתקשרות והיא אפילו לא שולחת לי את הפרק של רק להיום. לפעמים אני מוצאת את עצמי זאת ששולחת לה. בא לי להסיר מעצמי את כל האחראיות בחיי כרגע - קין, לדאוג לעבודה שלי, לדאוג שארגיש טוב ופשוט להיעלם. להשתמש בסמים עד שלא אזכור מה הייתה הסיבה מלכתחילה שהתחלתי להשתמש, רק למה שווה לי להמשיך.

אוננתי ובכיתי בלי הפסקה