צ'ארלי היקר,

אמרת שהמתאים ביותר שורד. והאמנו לך. האמנו צ'ארלי.

אבל אז, שיירה של נמלים במטבח שלי הלכה משום מקום לשום מקום, דרך שום מקום. 

וזה צ'ארלי, עורר תהיות. פה התחיל להתערער האמון שלי בך צ'ארלי. כי אם אלה הנמלים התואמות ביותר, אני לא רוצה לחשוב איפה מסתובבות הנמלים הפחות מתאימות.

אז בפעם הבאה, אולי תחסוך מאיתנו קרוזים אקזוטים לגלפגוס, ובמקום זה תתחקה מקרוב אחר הנמלים התועות במטבח שלי. ולא, הן לא במקום הנכון כי זה המטבח. את אותם תמרונים חסרי תכלית הן מבצעות גם באמבטיה.

היום עשו לי גילנות. הייתי בראיון. מראיין ומראיינת. איך שהם נכנסים, המראיינת בנון שאלנטיות סתמית מסתכלת על המיני בר (יותר בופה מפואר עם מכונת אספרסו תעשייתית, מאפים, דוכן שווארמה ומנות אחרונות הספיישל שלנו להיום) פונה באופן כללי לחלל החדר (אני והמראיין), ואומרת "סודה מתחילים לשתות בגיל 40. בדוק. אף אחד לא שותה סודה לפני זה".

בקטע הזה עוד לא הבנתי שזה קטע גילני שנועד להוציא ממני תשובה, ועניתי "סודה זה טעם נרכש, לא? כמו וויסקי".

ואז המראיינת שאלה אותי ביחס לנסיון שלי, ואחרי שסיפרתי, המראיין קטע את הראיון ואמר "טוב, זה לא מתאים, אין לך את הנסיון המתאים".

ואני במחשבות שלי "אבל אבל, אמרתם נסיון של שנתיים זה מתאים". ובפועל אמרתי "רגע, אולי אני טיפה מעוכב התפתחותית, כי אני בספק אם מישהו עם ניסיון של שנתיים יכול לעשות את כל מה שאתם אמרתם עכשיו". ואז המראיין גמגם איזה הסבר לא משכנע, ואני חייכתי בקטע של "הבנתי אותך..."

בקיצור. רשמתי בפני פעם הבאה להגיע לראיון צעיר יותר ב-איזה 10 שנים, ורצוי עם הקיטבג, להגיד שאני בדרך לבקו"ם.

חשבתי. רוב המוצרים שאנחנו קונים, ורוב הדברים שאנחנו רוצים, או חושבים שהם שווים, הם בגלל תכונות סובייקטיביות שאנחנו מייחסים למוצר הזה.

המותג הזה הוא "איכותי" יותר.

המוצר הזה מיוצר מחומרי גלם טובים יותר.

המוצר הזה מעיד הצלחתי.

למוצר הזה יש פוטנציאל לייצר יותר ערך ולעלות בשווי.

המוצר הזה יעשה את הילד יותר חכם.

סוג של התנייה. אם אני אשיג X, אז יהיה לי או אני ארגיש Y. כשבעצם זה הכל, או הרוב, בראש שלנו. חלק גדול מאוד מכל הדברים שאנחנו צורכים או עושים, מבוסס על איזו אמונה סובייקטיבית שלנו, שזה יתגמל אותנו באיזה דרך.

כדי למכור למישהו משהו, המוצר שלך לא צריך באמת לעשות את התכונות שאתה טוען להם. צריך רק שהקונה שלך לא יוכל להפריך שהתכונה שרצה לא מתממשת בגללך.

מכרתי לך רכב בטיחותי. אבל נפגעת בכל זאת כי אתה נהג מפגר.

מכרתי לך רכב ספורטיבי, אבל עקפו אותך בסיבוב כי אתה לא יודע לנהוג.

מכרתי לך בגד איכותי, והסתובבת איתו כמו טווס כי הדבקתי עליו את הסמל שלי, וכולם ראו שיש לך.

כל ההוויה האנושית מבוססת על עסקאות חליפין מפוקפקות בין מטעה והוזה.

ואם צריך אני גם אגבה את המכר שלי בשבועה (באמת שאני מוכן להשבע שלא אזיק למטופל, או שבחרתי באותו טיפול שגרם הכי מעט נזק).