באתי אל הסוף

נשמתי ברוחו,

בחולות ההם ישנתי

פושרים, נדמו המים

שקטו גלים

ומסביב, לא נותרו לומר.

כך היה וכך יהיה

שאדם יישא בשעתו

עילום שמות ואדישות

במקום פליאה, במקום-

שצפה אנייה באופק

התביישה, כתוף הדופק.

בעיר הרחוקה

קפאה התנועה, והנמל-

לא נשאל בדבר חובלים

והירח, כהתיר מן הגאות

נדמו המים

שקטו גלים

ומסביב, לא נותרו לומר.

שמה בזכרונות נישא

בדרכינו, סוף על סוף

ונאחז בידי אחינו, כך חלפנו

פני סופה

אתן קהל לכונכיה המזמרת

את שקר הסופות

הסירנות דנות בשיר אחיי

עלי ספינות, מדרש חיי.

נדמו המים, שקטו הגלים

ומסביב, לא נותרו מילים.

באתי אל הסוף.

כמו האבן במדרון