היא מבצעת את השיר הזה ואחרים, ממש טוב בלייב. מת על הריף הזה שמגיע בהתחלה אחרי הבית הראשון ואז חוזר עם גיטרה צורמת באמצע הדרך. רוב האלבום הזה הוא על טבע, פסטורליות, קדמת האנושות. אבל השיר הזה ממסגר פינה חשוכה כזאת של גיל ההתבגרות, באופן שעושה את זה ממש ברור שהיא זוכרת איך זה הרגיש להיות במקום ההוא. כתיבה משובחת
השיר הזה מזכיר לי איך מטאל פרוגרסיבי יכול פשוט לחדור לעורקים. הגשר הזה, האפילוג האקוסטי, חילופי הצעקות, עבודת האורגן, הכל. לקח לי בערך שנתיים להעריך את האלבום הזה כמו שצריך
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
