הם מרקדים מסביבי,

החיים

והארץ פורחת באשר לא שלי

במסכת פראים,

ובכאוס ברוך

ובשבח של יופי ענוג ומדהים

אם ראיתם תקוותי

עומדת מעל המים

אמרו לה מילתי,

-         מסוגל עוד

לצעוד

וכך יצאתי כאקסודוס

כדיי לטעות אל החרם

וכשל מסעי על גלים וגבולות

חיים עוד ישנם;

והארץ בוטחת

עם גורל כמשכן נשמות מתוקות

אם ראיתם אהבתי

בצוקי האלים

מסרו לה- אביוני

מבקש רק לחבוק

אל הכוח המוחלט

מכתבי מתחנן;

תלווני אל הארץ,

או שתיקח אותי הביתה.

ואם פגשתם בצחוקי,

מאוד סורר בתוך ההלך

בקשו לו טוב, בחיוכים

אל אלוהים,

הכביש, האנשים

לוו אותי לתוך הארץ

או שתיקחו אותי הביתה.

עד אז, מות ימות היום,

וקיפוח שיר ישקוד,

קור ירקיד המון לילות,

עור שביר יקרוס

וכל טוב, הם יתפסו

בתוך מנוס

אל הביתה, הביתה

הביתה.