אין משאלות בעד אלו החיים
והקירות התכסו בארשת צללים.
תהילות לא היו למזכרת,
אהבות לא היו ללמידה
והנה שקיעה
שלאחרים; היא אחרת
ומיוחד הוא מכאוב
ופרטי, ומוגן
והשקט יבוא על כל שביל שבהלך
והמון מגנים
יתרסקו לשפלה
אמיתות שבדעת וחלומות שבתלם
שטות אל איי חרב,
אל שתיקה מתוקה.
בטריקה יישמעו גזרי דין של גורל
יערות השתתקו; ובים, הלוויה.
האדם והסער לכבוש לימים,
היפה ואחי,
השאירו אותי אני.
אתרים שאספו מן אבק של החי
כה אלך ביניהם ואשר יהיה
השקט יבוא על כל שביל שבהלך
והמון מגנים
יתרסקו לשפלה
אמיתות שבדעת וחלומות שבתלם
שטות אל איי חרב,
אל שתיקה מתוקה.
לא עליה השיר, אבל זה מזכיר לי משהו. מישהי שהכרתי וראתה אותי לעומק שהרוב המוחלט לא רואות, שהכרתי אותה כבר תפוסה- דיברנו על גשם אחרון פעם אחת. שנינו אמרנו שזה השיר האהוב עלינו אבל הייתי צריך לספר לה שהוא כתוב על מוות. היא גם באה מכאבים כאלה, זה מסתדר.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
