אמרתי אז שזה נלקח,

ושזה לא "נועד" להיות

מה זה עושה, לראות אדם נוסג מהשמחה שלו?

באפיסת תקוות?

על אחת, הייתי שם דמי

ונותן אמת לשקר

חוזר, ומשתכר בשלגים.

הלכתי בסתר סיפורים

מתשובות לאין-עונים

מלון כתוש בצ'יינטאון

ואנשים פרודים מאוד

וגם אם זה היה-

לא היה זה אז, שלי.

על אחת שם את מבטחי

שלא יהיה כזה אחרת.

הספינה עוגנת תכף

במעגן הנצח והשקט

ואין האושר בטלאים, בתהפוכות

בקלפים. גדלתי

ואין סיכון שמשתלם

או הקרבה של מנצחים

הלכתי בסתר סיפורים

מתשובות לאין-עונים

מלון כתוש בצ'יינטאון

ואנשים פרודים בנחישות

והיה יפהיפה שם, מכל ראי.

הנאון כורז במקום צבע טבעי

סבוכה השדרה בנפשות אבודות

אנשים כחיות, חלומות- עלובים.

והייתי מתבוסס שם, גואה

ושואג.

הייתי אוהב שם, מזייף, ועוזב.

דלפק מתרפק על אדם במכאוב

שפכתי ספר רחמים,

עזבתי בסתר סיפורים

מתשובות לאין-עונים

מלון כתוש, כבר אז ידעתי

יש אוהבים. ויש העוזבים

כשחזרתי, החלפתי

את כל יונות הדואר