באחרית הימים של הסתיו
אין שבו חיים
בעוד כעס מושך בכפליו
ושנה מתקלפת, בתמימות של צחורים:
אהבות, מתוכן תישא אך חיבה
מדורות, והחום יירתע וידמע
אוזניך כשלו טרם שמעת אלו הקולות.
כך לערבות; לאסון
יש ציפורים שלעד הן שרות
באדן חלון
וגם אם גילית חמלה כאדם,
אלו הברורים מימיו של הקור
ולא התכסו אביונים בעורך.
הלאה אל ברירת
בארות, מהן לא תרקח לגימה
משאות שגבך לא ייתן הרמה
עיניך יכלו מבלי לשים באלו המראות
בין אם יופי; או כלון
יש ציפורים שלעד הן שרות
באדן חלון
בר השאיפה אל ברכת הריאות;
בבואך לראי שבמי הנשמה
"אנשים עושים טעויות"
יבשה כל הארץ לרגליך, כעת צנומות
בטיפשות בלווא התמימות
אהבות, מהן תלובה אף פגישה
אמיתות לכורחך, יקופחו בחשכה
והחך, ואפך, הזרים לטעימות
בין אם מרות ללשון,
או מתוקות עד דמעות,
יש ציפורים שלעד הן שרות
באדן חלון.