וְאָז אַחֲרֵי חָרוֹן נִתַּן

לִסְפֹּר בְּשֶׁקֶט הַפְּצָעִים.

וּבַחֲלוֹף כָּל שֶׁהָיוּ, קוֹל מְעוֹנִי

יוֹשִׁיב לְמִשְׁאַל, אוֹתְךָ. בּוֹרְאִי

כִּי לֹא אָהֲבוּ אֵלֶיךָ הוֹרֶיךָ.

אֵיךְ תֹּאהַב אַתָּה

אוֹתִי?

וְזֶה מִלְּבַד מִלְּהַאֲמִין

אֹדֶם זַךְ מְזַעְזֵעַ, אֶשְׁאַל

הָרְגָשׁוֹת הֲלֹא מֻרְגָּשִׁים

בִּשְׁמִי,

מָה בֵּין הַמַּחְסוֹר הַחַם

וְהַסִּבָּה לִהְיוֹת אַלִּים?

כִּי לֹא אָהֲבוּ אֵלֶיךָ הוֹרֶיךָ.

אֵיךְ תֶּאֱהַב, אַתָּה,

דָּבָר שֶׁמָּנִיתִי, וְכֻלָּנוּ

מְצֻיָּרִים. מִיָּדֶיךָ

מִעֵט לֹא מֻסְבֶּרֶת

מִשֶּׁלִּי הוּא הַחֵטְא,

אָשׁוּב לְמִשְׁאַל.

הֲרֵי, אֵיךְ יָכֹלְתִּי?

כִּי לֹא אַהֲבַת לְהוֹרֶיךָ. אָבִי

ועוֹד אֵיךְ נֹאהַב אָז,