להעלות את הפוסט הקודם שלי היה סיוט מיניאטורי. ניסיתי להטמיע נגן ספוטיפיי בנוסף לקישור האלבום בYoutube, והעורך מחק את זה. ניסיתי ליצור היפר-קישור למילת טקסט, העורך מחק גם את זה. החלטתי להתפשר על מה שיש, וכמובן שישרא הפך את הבלוג שלי לפרטי כשהגיע הזמן לפרסם את זה. אז לאחר עשרים דקות של טמטום ממדור שנות האלפיים של העולם הראשון הפוסט התגלה לעולם, אבל בדיליי. אירוני להפליא בהתחשב בתוכן ובמטרה שלו. אני מחשיב את הארוע הזה כבלתי מעניין ברמת קיצון אבל בכל זאת נקראתי מרגשותיי לשים את זה בכתב, אז ברוכים השבים לשאריות של ההר.
***
אני משחק Monster Hunter: Rise לאחרונה, ויש לי סעיף. אני פרשתי לפני הסוף של המהדורה הקודמת בסדרה כי רמת הקושי זינקה למקום שלא הגעתי אליו, קיבלתי stress ממה שחוויתי שם. אז כשהגיע הזמן להזדמנות נוספת באתי עם מעין אומץ מחודש כזה, רציתי לגאול את עצמי. ועכשיו Rise בחוץ ומסתבר שזה המשחק הכי קל בהיסטוריה של הסדרה. בנוסף, הנשק (אחד מתוך 14 סוגים) שהיה בעבר הקשה ביותר לתמרון, קרן הציד- שזה בייסיקלי כמו פטיש מלחמה שמנגן חיזוקים לשאר הציידים- עבר הפשטה והנגשה למקום שזה בכלל לא מהווה אתגר להשתמש בו. עברתי לGun Lance אתמול. זה לא רק הנסיון מדבר, לגבי שני הדברים האלה, זאת הקהילה מדברת. אני עדיין מקרין תחזית של לפחות חמש-מאות שעות בפנים אבל יש לי קצת חמיצות להעביר. סה"כ אחלה משחק.
***
אז קרו כמה דברים מאז שעשיתי את המעבר מן הקיבוץ אל העיר, מהפריפריה אל המדיאלה, מן השומם אל ההומה. יצא לי להכיר בשליליות שהיוותה אחוז קריטי מהאישיות שלי, יצא לי לעלות על טיפול תרופתי, יצא לי לכתוב מאות עמודים של יומן על התהליך שלי. ניחנתי בכישרון שהצביעו לי עליו הרבה, האינטרוספקציה שרבים לא נוגעים ברמה שלה. ואני זוכר כל, פריט, ארור, ממה שעשה אותי עצוב כרונית מלכתחילה, וכל הדברים שעוזרים לי למתן את זה לאורך החיים האלה. אני עדיין מכור לפורנו מאוייר, עדיין מתקשה להתמקד בדבר אחד בוות אחת, עדיין מובטל, עדיין מופקר זוגיות, מאידך כל אלה גיליתי שהשינויי... יותר מכל, הוא פנימי. והוא כולל כל כך הרבה דברים שאינני עדיין מרגיש מסוגל ללמד אותו. לעזאזל, אם ניתן ללמד אותו בכלל זה עניין אחר לחלוטין. לעת עתה אני פשוט רוצה להכיר בזה שלפני שנתיים נתתי לעצמי חמש שנים לפני ההתאבדות הבלתי-נמנעת, ואני לא עוזב את האיום הזה בצד כי אני חושב שזה משהו שתמיד מסוגל להזדחל מתוך הדם ולהעיר אימה. אבל בימים אלה הרעיון של להיות גבר בעולם שצריך כאלה, מול אנשים שזה עשוי להיטיב להם- בראשיתם עבדכם הנאמן... מעניין אותי הרבה יותר. עוד נראה.
***
צפיתי בסרטון הזה על השתלת איברים מחזירים לבני אדם, וזה משהו.
***
אני חושב שאני "מבין" מדיטציה עכשיו. היסטורית, אם הבנתי נכון, יוגה זאת לא תורה שעירבה את האלמנט התנועתי של פוזיציות ומתיחות כפי שאנו מזהים אותה כיום. זה היה כלי שכולו היה מוקדש לאקט הנשימה הנשלטת. קיימים כל מיני אלמנטים מרככים במעשה של מדיטציה איכותית, אבל בראשיתם מתקיימת הנשימה כמעין סוכן כימי שמאפשר למודע להשפיע על התודעה, דרך חיוניות הנשימה בוויסות מערכת העצבים על שני פרצופיה. הנשימה פותחת את ההזדמנות לעשות משהו שבכל מצב אחר של התקיימות, נראה הרבה מעבר להישג הסביר של וויסות רגשי- לדבר עם ברירת המחדל, לפרק את המחיצה. זה פשוט צריך להאמר ש, לפחות בעבורי- מתחת לחצי שעה זאת גרסת החינם, ובסימון השלושים דקות והלאה נעשית התעמקות משמעותית באמת. עד כדיי כך שזה לפעמים קשה לחזור אל החיים האמיתיים אחרי זה. קריאה מומלצת למתעניינים ביניכם; Breath; The New Science Of A Lost Art, מעת ג'יימס נסטור.
***
אני רוצה לשתף את הנאום שגרם לי לשנות את דעתי לגבי החיים, או לדייק- את האחד שחתם את ההחלטה שלי לשנות השקפה. אבל זה לא מרגיש נכון כרגע. מה שכן מרגיש נכון הוא איזה דיבור על חלומות;
בחלום האחרון שאני זוכר (לפניי יומיים) אני מצאתי את עצמי מתארח בדירה של מישהי שהמוח שלי החליט צריכה להראות כמו מישהי שאני עוקב אחריה באינסטה. אישה מאוד יפה שאני לא באמת סגור מה האופי שלה, אז המוח הקופיפי אומר יופי. מערכת היחסים שלנו הייתה אפלטונית, אף עם אלמנט מעט אינטימי. כלומר, אני יכול להיכנס לחדר שלה בלי שום התראה- אבל זה לא ביג דיל, וזה לא חיזור מצדי. זה פשוט היבט מובן מאליו של אמון מוחלט ובהירות כוונות שמתבקש בעיני החולם בידידות איכותית.
כשסיימתי פשוט להיות ידיד אל ההמחשה המופשטת של האישה הזאת יצאתי מהדירה שלה, ירדתי למטה, והלכתי במורד הרחוב. מצאתי את אחי מדבר עם איש מבוגר שחולק בתחום עניין המשותף לשנינו, אז בילינו בחברת האחר עד שהחשיך. אני מתעורר מזה ומבין משהו שמתקשר לפסקה קודמת בפוסט... שהגעתי לשקיפות. כל מה שאני רוצה זה משהו שאני מבין. אני כבר לא מחזיק בשאלות, או דחפים מודחקים. אני מסוגל לראות את העונג שבפשטות הניתנת להישג ביידי אדם. כל מה שנשאר זאת העבודה
בפוסט הבא יהיה מטאל מ2021, לא מ2015.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
