אז אתם משחקים ריימן- יפהיפה, פסקול מעולה, קשה אחושלוקי. קראש בנדיקוט? אותו סיפור. אבל ספיירו? קל פצצות, מסתבר. הצליל של היהלומים כשמביאה אותם השפרירית גורם לשכל שלי לרייר בקטע נוסטלגי לזמן ההוא ששיחקתי את השלישי עם אח שלי, והחבר שלו עשה דיבוב מצחיק להאנטר שהוא יעני מחפש לקבל מכות מספיירו. זה גורם לי להרגיש מוגן ונחמד. לדאות עם הדרקון הסגול שלי מפינה לפינה ולהתנגש באגרטלים זה פינוק וזה אסטתי, אבל

איפה סקירו? למה סקירו לא במבצע? המשחק הזה עולה 220 שקל. דמיינו לשלם את כל הכסף הזה בשביל כל הסבל הזה. אבל צריך משהו שינחית אותך חזק, צריך תרגיל אשר יימתח את שריר התקווה לגבולותיו. אני רוצה את מבחן העצבים הזה אחרי שכל ההייפ כבר נגמר, ולא יוצאים סרטונים של תותחי-על שלא יודעים תסכול מהו. יש ליטרלי מבצע על כל משחק מיפן עכשיו לכבוד שבוע הזהב- וסקירו עדיין עולה 220 שקל בסטים. כשקניתי את דארק סולס 3 הוא עלה פרוטות ובלאדבורן יוצא להנחות פאקינג כל הזמן. איפה ההנחה שלי, פרומ-סופט?

עריכה; Death Stranding יושב על שישים אחוז הנחה, למען השם

עם הזמן הם נעשים-

הבכורות כנפילים,

הכבישים בצערם מובילים.

ועם הזמן הן פחדיי;

שחיי, הם מתיישרים.

כשהנמשך צפוי מדיי

כשהצעיר מתהלך עם מקל,

כשהציפור חורקת בשיר

ואשר יהיה מתאפר בשהיה.

כשצפינו מראש את הנוף,

כשכיסחנו מראש את הירק

ומבעוד מועד; מעדנו, טעינו

עם הזמן, הם משטתחים.

הבכורות צעירים,

האישיים הם שווים.

ועם הזמן הם פחדיי;

שחיי נעשים לקווים

שהנפקח פעור מדיי,

כשהאדיר משתווה לנוכל,

כשהמישור מתקבל כנתיב

והעתיד מתפאר בממוצע.

כשבהינו, והיותר נעשה לפחות,

העירום נעשה כשמלות,

כששליטה נעשתה כשיטה.

הכל צפוי; הכל נעשה, הכל עשוי-

הכל מאוס,

עם הזמן אין מפתיעים.

עם הזמן, רגש נוטש

ומחר, כשלשום, ככמותי; בדפוסים

וכה אמין; וכה צפוי.

וההרפתקאה מתיישרת כקללת צדיקים

וחיי מתעוותים;

מן הנוער,

אל הישים.

...

האתר הזה ישן. רוב השירים שלי הם ישנים. ולא משהו. חבל שלא זכינו, כמו הדינוזאורים- באסטרואיד