אֲנִי לוֹקֵחַ שָׁד בְּמִזְוָדָה
אֲדֻמָּה
שֶׁהַגַּלְגַּלִּים שֶׁלָּהּ הֻפְשְׁטוּ
מִפְּלַסְטִיק,
הֵם עוֹשִׂים רַעַשׁ בּוֹלֵט
בָּרְחוֹבוֹת הַשְּׁקֵטִים שֶׁל עָרִים
יְשֵׁנוֹת.
הוּא בִּמְקוֹם הָרָהִיטִים שֶׁלִּי
וְהוּא מִרְקַם הַמִּדְשָׁאוֹת.
אוֹמֵר,
שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת הַכֹּל.
מוֹרֶה
הָרֹאשׁ בָּרִאשׁוֹנִים, חָבֵר וְאָח.
אֲבָל בְּסוֹפִי
אֲנִי רַק... אֶחָד מֵהַפּוֹשְׁעִים
שֶׁלָּהּ (שֶׁלְּךָ)
אֲנִי לוֹקֵחַ, שָׁד לַחֲתֻנּוֹת
וּלְחַגִּים
בַּמִּזְוָדָה שֶׁאוֹכֶלֶת אֶת רוֹב
תָּא הַמִּטְעָן
הוּא מֵסֵב אֶת כֹּבֶד הַמְּכוֹנִית,
יוֹתֵר מִדַּי אֲחוֹרַנִּית.
בַּשַּׁבָּתוֹת, אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים,
לֵילוֹת
כַּיָּמִים כְּלִילוֹת,
לִפְעָמִים הוּא הַקִּדְמָה שֶׁלִּי,
שֶׁאֵינָהּ נוֹגַעַת לִלְבָבִי.
מִן הַסְּתָם יַעֲנֹד אֶת פְּנֵי
מִשְׁפַּחְתִּי.
אֲנִי אָחוּשׁ אֶת דָּמוֹ וְעַצְמוֹתָיו
בִּכְלִי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְשָׁט,
וְעוֹרוֹ הַבַּד. אוֹמֵר:
שֶׁכָּל עוֹד אֲנִי זוֹכֵר לִהְיוֹת
הַיֶּלֶד הֶעָצוּב מֵהַקִּבּוּץ
הַמֻּפְרָט
שֶׁאֲנִי עוֹד אוּכַל לִהְיוֹת.
הוּא כָּל הַהַחְזָקוֹת שֶׁלִּי.
וְכָל שֶׁאֵין נִתַּן לְהַקְנוֹת לוֹ
שַׁיָּכוּת
הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלּוֹ מָרְחוּ
אֶת כָּל הַתְּמוּנוֹת. הוּא אוֹמֵר,
וְלֹא לְגַמְרֵי בָּרוּר בֵּין אִם הוּא
מִתְבַּדֵּחַ
ש: "אַתָּה לֹא מַסְפִּיק סוֹבֵל,
וְגַם לֹא מַסְפִּיק שַׂמֵּחַ"
אֲנִי לוֹקֵחַ שֵׁד בְּמִזְוָדָה
אֲדֻמָּה
שֶׁהַגַּלְגַּלִּים שֶׁלָּהּ הֻפְשְׁטוּ
מִפְּלַסְטִיק,
הֵם עוֹשִׂים רַעַשׁ בּוֹלֵט
בָּרְחוֹבוֹת הַשְּׁקֵטִים שֶׁל עָרִים
יְשֵׁנוֹת.