בלאק מטאל. הניתוח שלי היה בעשרים ושישי לאפריל, וזה מרגיש כאילו כל יום מאז אני נהיה קצת יותר כועס
EDM יפני. הכל החל משירה ועד לעבודות התרגום שקיבלתי לעשות מהעבודה מיושבים יפה בצד, המוח לא רץ, ובטלן יישאר בטלן כאשר בתוך או מחוצה למסגרת. זה מדהים אותי, הניגודיות; אני יכול לשורר בחופשיות על ריקבון של הנפש והתיישנות אנושית בתקופה שבה אני עובד, ויוצא, ופוגש. וכשאני יושב כאן יום אחר יום המוח מנוון עד כדיי כך שאין בו את הקופצנות הזאת אפילו.
R&B מהעתיד. אני רוצה לתת להורים שלי את הקנביס. אני רוצה לאלץ אותם לתוך טיפול זוגי. אני רוצה להמציא להם חברים. אני רוצה שהם יחזיקו אך במינימום עמודי התווך שמחזיקים איש בשפיותו היחסית. אימא שלי משתמשת במכון כושר כמו שאנשים אחרים משתמשים באופיאטים ובאלכוהול, היא מדחיקה אי שביעות יסודית מהחיים האלה שהיא אינה מכויילת אליהם. לפני שהיה את הכושר היה את החומרנות ומשום כך לא קיים המשטח האופקי היחיד במקום הזה שהוא לא מכוסה בחרא מיותר. היא גילתה שאני לוקח נוגדי דיכאון רק בזמן האשפוז. העצב המרוקאי שלי הגיע ממנה אז היא כנראה מבינה אותי
אני אפילו לא בטוח; פוסט רוק? אני חושב? כשהייתי בן חמש-עשרה החלטתי שהדבר הכי גרוע לעשות לבן אדם זה לא לענות לו. בימים האלה אני מסנן כל מי שמתקשר אליי מהעבודה או מהמשפחה המוארכת. לעצם המרוסקת שלי לא איכפת שתשאלו איך אני מרגיש. העולם הזה לא נבנה על איחולים ותשאולים בנאליים. תעזבו אותי להחלים בשקט, באימא'שלכם.
חדש של דנזל. אחד החברים שלי הנחית ברמת חוסר התחשבות שכדוגמתה ראיתי רק בממשלת ישראל, ספויילר לעונה השישית של סמוך על סול. אני עדיין מנסה להבין אם נקמה או לצאת הגבר במצב הזה כי אני פאקינג כועס
הגעתי לפרק החמישי, עונה שתיים של אופוריה והוא כאילו מצדיק את כל השיט הפחות אמין של העונה הנוכחית. מאסטר-פיכס של טלויזיה
אני רואה את העונה השנייה של Undone שהיא מעולה, אבל, מפשיטה הרבה מהגוון המשונה שהוסיף לעונה הראשונה את אלמנט המסתורין והבידור.
השותף דירה שלי הלך לראות את Everything Everywhere All At Once והוא כתב לי, ואני מצוטט; "איזה בזבוז של זמן הסרט הזה אלוהים ... לא סובל את הסרטים המוקצנים האלה" אחי פשוט תודה שיש לך מום רגשי. למה הסרט אשם בזה שאתה חצי מת מבפנים?
אנימת העונה מבחינתי זאת Paripi Koumei, זה על טקטיקן מבריק מתקופת שלושת הממלכות בסין שמועבר ליפן המודרנית. הוא מחליט להיות האמרגן של זמרת שאין לה משאבים או רעיונות איך להתחיל קריירה כמו שצריך, לעומת כישרון השירה המדהים שלה. Spy x Family גם פשוט משובח אבל יש לי חולשה לאנימה מוזיקלית טובה.
"לעולם לא תדע אם לא תטפס על הר פוג'י"
בשלושים לחודש אני מיועד להסיר את הסיכות שמחזיקות את רביעיית השסעים שלי ואולי להתחיל ללכת שוב. עד אז אני לפחות, במינימום, אכעס על עצמי פחות אם אוכל לתבוע את ביטוח לאומי. השד, בבקשה, תן לי את הסבלנות ואת המשאבים לתבוע את ביטוח לאומי. תודה
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
