אמצע הלילה. 

סיבוב מספר 100 מתחילת הערב. נכנס לישרא, לרדיט, לפייסבוק, לעוד פורום שאני בו, לעוד פורום, לעוד אתר, ליוטיוב, לווטסאפ, לקרוא חדשות, וחוזר חלילה. בסה"כ תרבות אינטרנטית של 2005 אבל עם עוד כמה שלבים נוספים. 

סורק את הכרטיסיות הפתוחות במחשב, מוצא משהו שנראה לי הגיוני לשמוע בשעה ובהתחשב במצב הרוח הנוכחי - ושומע. ומתעד. ואם אוהב, אז שומר לעצמי בצד לאחר כך. וחוזר חלילה. והנה בדיוק האלבום נגמר, אז החלפתי לעוד אחד. הוא מתחיל טוב לפחות.

ברור שלשיר הזה יש 200 צפיות מהרגע בו העלו אותו ב2015. במה עוד אוכל להחזיק ובמה עוד אוכל להתפאר חוץ מבדברים כאלה? הרי אין דבר שמעלה לי את האגו מאנשים שמבקשים ממני המלצות על מוזיקה. מהי מטרתי בחיים אלא אם להיות הספרן של הצלילים האזוטריים?

(השיר הראשון ממש ממש ממש ממש ממש טוב)

חזרתי שפוך מהעבודה היום. לא היה לי כוח לאף אחד, וכשאני עייף ועצבני ולא במצב רוח אני דוחה את כל מי שסביבי ומתכנס פנימה. אז יצא שקראתי קצת, שמעתי אלבום, ואז הנחתי את הספר בצד ונרדמתי. מהרגע שקמתי עד עכשיו אני תקוע בלופ האינסופי של התחמקות מהמציאות דרך טיול בנדבכי האישיויות האינטרנטיות הרבות שלי. אז פה יש תחביב אזוטרי אחד, פה יש אותי, פה יש עוד אותי, פה פתאום אני פותח צ'אט של ער"ן בפעם הראשונה מאז התיכון. זה קרה לי לא מזמן, וזה לא כיף. אבל כשאתה תקוע בלופים אתה מתחיל לחוות דברים אחרת. המוח שלך על אוטומט וכל החומר שנשאר הוא מה שהצטבר בך מהעבר.

אני חייב לעשות משהו עם עצמי. ואני אומר את זה כבר שנה וחצי. וכלום לא קורה.

מאיפה מביאים מוטיבציה? מאיפה תבוא הישועה? אני צריך לקחת פטריות בשביל זה?