יש לי נטיה כזאת לחשוב לטווח קצר ולזרוק על כל מה שקשור בתכנונים עתידיים חשובים. אני כבר אמור להיסגר על לימודים והכל אבל אין לי שום כיוון בראש, ואם כן יש כיוונים כללים, כמה פרקטיים הם כבר יהיו? אפשר להסתעף למיליון מקומות כמו תמנון, אבל אשיג עם זה כלום ואמשיך להיתקע בקרקעית הים אם זה באמת המצב. 

השבוע האחרון היה איפשהו בין אופוריה לבין שיגעון מוחלט לבין שניהם ביחד. ומה המצב הטבעי אם לא זה? חקקתי באבן גיר את אחד הרגעים המכוננים שאמורים להיות לי בתקופה הקרובה, ואני מקווה מאוד שלא יבוא גל וימוסס אותו, כי אני מחכה לו תקופה ארוכה מדי. התחלתי פרק חדש וזמני במירוץ העכברים, ונקווה שאנצל אותו מונטרית וחסכונית כמה שיותר.  

מזג האוויר היה מושלם. היה חורף. היה אפור וגשום וקר ונעים כמו שאני אוהב. אני אוהב להרגיש את הפרצוף שלי קופא אל מול האימתנות של הרוחות המהירות ולהרגיש את עור הפנים שלי מתייבש מהצינה שמלווה אותך לכל עבר. זה עושה טוב לנשמה בסך הכל, ומוזיקה חורפית היא הכי טובה. 

כבר כמה ימים שאני נכנס לפה, כותב כמה מילים ומוחק את הכל כי אני יודע שזה לא יקרה. גם הקטע הזה לא הכי טוב שלי, אבל ככה זה, לפעמים צריך לשפוך את הביוב שהצטבר בך בימים האחרונים. 

אחרי שהתעוררתי הבוקר נשארתי שעתיים במיטה ולא זזתי ממנה. ניסיתי לעשות מדיטציה בחצי השעה האחרונה של זה ויש מצב שזה עבר אבל זה הרגיש אחרת לגמרי מבדרך כלל - יותר כמו טיול בנדבכי התאים האפורים שנשארו לי לעומת תחושה פיזית מאוד מוזרה ועל חושית אפילו. חשבתי על הרבה דברים אבל אני לא זוכר מזה כלום. אנסה את זה עוד. זה היה כיף. 

בעל כורחי סבלתי מחוסר מגע לא אופייני וכואב מאוד בזמן האחרון. למזלי, זה יתהפך בקרוב, אבל הבדידות הזו לא עשתה לי טוב. אני אדם של מגע בסך הכל ואם אני לא מצליח להביע את עצמי ככה במסגרת המתאימה לי, זה מרגיש כאילו תולשים לי חלק מהלב ומהמוח בו זמנית. יש כל כך הרבה רגשות שלא הצלחתי להוציא מעצמי כמו שצריך בגלל זה. ואני חייב. 

מאחל לי אהיה חייב להזיז את התחת השמן שלי כדי לגלות תשובות. אני חייב לצאת מהעיוורון הזה אבל מה אני צריך לעשות