היום יום שישי, שחל אחרי כיפור.

בערב יום כיפור קמתי די מאוחר, הכנתי לי שייק ואחר כך לקראת 15:00 אכלתי טופו וירקות שהכנתי עם חלב קוקוס.

הוא לא התבשל עד הסוף ולא היה טעים כל כך.

חבר שלי הביא אוכל מסבתא שלו וחטאתי בעוגיות סיגרים כאלה, אחד או שניים וחצי עם תה.

הצום עבר קליל לאללה. אני מניחה שלתהליך שאני מעבירה את הגוף שלי כבר שלושה ימים יש קשר לעניין,

וגם כמובן לעובדה שרוב הזמן היינו במיטה ואני הייתי שקועה בקריאה.

בגדול, מסקנה: עדיף להיות עסוקה אם לא בא לך להיות שמנה.

בצאת כיפור, זה כבר סיפור אחר.

חטאתי בעוגיות עם התה.

הכנתי לי טאבולה כרובית גדול ואכלתי, שבעתי.

אחר כך חבר שלי ואני יצאנו לטיול (שאני הצעתי שנצא אליו). עינו צדה פיצריה חדשה שמכינים בה פיצה איטלקי בטאבון.

התיישבנו. לא תכננתי לאכול. יותר נכון לומר: תכננתי שלא לאכול.

אבל אז הוא הציע לי חתיכה אחת ואמרנו שאוכל את הכי קטנה.

אכלתי אותה.

המשכנו בטיול, ארזנו את הפיצה.

כשהגענו הביתה, המשכתי לאכול ממנה, יחד איתו. בסוף יצאה שאכלתי פיצה נקודה.

ואז קינחתי בקפה קר - לא שתיתי קפה מיום ראשון.

ואז הכנו פולי סויה (אדממה) והמלחנו אמנם במלח ים אטלנטי, אבל עדיין זה היה סופר מלוח.

אני מוכנה שאדממה יהיה התפוצ'יפס שלי, אוקיי?

אז האם אכלתי כמו שאני אמורה? לא.

האם התעוררתי הבוקר עם כאב בטן? כן.

האם זה נורא ואיום? לא.

ממשיכה היום בדרך שלי, הכול יהיה בסדר.

בראשון שקילה ואני מתרגשת. למרות שאני לא רואה שינוי פיזי בעיניים וגם לא בבגדים,

אני לא האינדיקציה כי בואו, גם כששקלתי 57 ק"ג, וכן שקלתי ככה עד ממש לא מזמן - 

נראיתי לעצמי אותו הדבר. וזו המחלה בעיניי וזה הדבר שאני רוצה לשנות.

חשוב לי איך אני מרגישה, לא איך אני חושבת שאני נראית.

Wish me luck