מדבר אל הקיר

שירים למגירה

בהתחלה כתבתי פרא

היה לי את החופש המוחלט

ולא הייתי תלוי באף אחד

לא היה אף אחד

שיאמר לי מה "אסור" ומה "מותר"

לא היה אף אחד שיצנזר או -

יסתום לי את הפה

וגם לא היה לי מה להפסיד

אף אחד לא כתב לי למשל:

"אני אפסיק לערוך אותך -

ופירוש הדבר הוא פחות או יותר -

חיסול שלך כמשורר"

ואף אחד גם לא כתב לי:

"אתה אכן מנפיק כמויות אדירות של זבל

בלי שום יכולת להבדיל בין טוב לגרוע."

ולא היה מי שיכתוב לי:

"אלמלא יכולות העריכה שלי אף ספר שלך לא היה שווה כלום, הם היו בלילים של קשקושי אדם סובל,

עם כמה פנינים פה ושם. אבל מה אכפת לי, אתה באמת מטרד, לך לעזאזל ובהצלחה וכל טוב עם הפסיכים שלך.”

אז אני מתחיל לשאול…

לשם מה לי כול ההרפתקה הזאת בכלל?

היו כמה רגעים טובים של אשליה מתוקה…

אבל זה ניגמר -

מעתה – שירים רק למגירה.