מדבר אל הקיר

ויהי בוקר

- בוקר טוב בוקר חדש של יום חדש – היום יש לי שיעור גיטרה עם המורה שלי אצלו אני לומד און אנד אוף כבר 7 שנים…

אני צריך לזכור לשבת ולהתאמן בגיטרה אם אני רוצה להשתפר ולא כול הזמן לשבת מול המחשב ולכתוב את ההגיגים שלי ואת השירים שלי או את מה שזה לא יהיה -

אני עדיין זוכר את המורה הראשונה שלי לגיטרה י' היא הייתה בחורה צעירה עם אופטימיות וטוב לב בלתי נידלים הייתה מאמינה ב"מחשבה יוצרת מציאות" היא ניסתה ללמד אותי גיטרה ובו זמנית להדביק אותי באופטימיות שלה – חיבבתי אותה אבל בסופו של דבר היא עזבה את העיר והתחתנה וכיום גרה בצפון עם בעלה ושני ילדיה – אנחנו חברים בפייסבוק – היא הייתה אדם טוב -

אני באותה תקופה הייתי עדיין בדיור מוגן ומבולבל – וסבלתי מהשותפים -

אני זוכר איך היא ניסתה ללמד אותי לנגן בלוז ואינסוף אקורדים היא באמת האמינה בי ועודדה אותי והיא חסרה לי אבל במקומה מצאתי מורה אחר שגם הוא בסדר אני מניח חחח – הוא אוהב לדבר הרבה אבל מה הוא תמיד עוזר לי בקטע של הגיטרה אם צריך להחליף מיתרים או משהו והוא גמיש בנוגע לשיעורים לא מפריע לו שאני לוקח ולקחתי הפסקות בין השיעורים הוא איתי כבר 7 שנים

חוץ משיעור גיטרה היום אין שומדבר – חשבתי אולי להתחיל לכתוב איזה משהו שיר או סיפור קצר או אפילו תסריט – הייתה תקופה של כמה שנים שהייתי כותב המון אבל כול מה שכתבתי היה קשור למציאות שלי אז… בדיורים מוגנים והתמודדויות מול החיים…

הייתי כותב המון תסריטים קצרים של 20 – 30 עמוד הייתי נישאר ער בלילות (עושה "לילה לבן") ועובד על תסריט משלי ומדמיין בהתלהבות שאני איכשהו "עוסק בקולנוע" את התסריטים הייתי שומר ומדפיס וכורך ונותן לעו"סית לקרוא או להורים וזהו ואיכשהו כמעט רוב מה שכתבתי (התסריטים) היו על גיבורים ניפגעי נפש שחיים במסגרות דיור של בריאות הנפש וצריכים להתמודד עם אותם דברים שאני התמודדתי גם…

בסופו של דבר הפסקתי לכתוב תסריטים כשהבנתי שאני חוזר על עצמי או שניגמרו לי הרעיונות – לכתוב תסריט זה קריעת תחת – כול דבר זה קריעת תחת בעצם…

היום אני גם לא עושה יותר "לילות לבנים" ולא נישאר ער בלילות אלא יושן