מדבר אל הקיר

בוקר יום ראשון - שבוע חדש...

אני מתעורר ועולה בחזרה מתוך שינה כימית מתוך ערפל החלומות וכבלי תרופות הלילה של אתמול...

קפה וסיגריה ואני מתעורר ולאט לאט מתחיל את היום ואת השבוע...

האמת אין לי כול כך מה לכתוב או לעשות חוץ מאשר אותה שיגרה שבועית - יושב מול המחשב שלי ומנסה למצוא משהו לעשות עליו...

כבר אין לי תלונות או כעסים אין גם עצב או פחד - יש רק השלמה וכניעה שקטה מול המציאות והחיים כפי שהם פחות או יותר...

יש גם מעין סוג של התפכחות מכול האשליות שהיו לי לגבי הדברים שהאמנתי בהם - שאיפות ישנות - מאוויים - תקוות - תאוות - וכוליי...

האומנות השירה הכתיבה וכולי וגם כול שאר העיסוקים שלי לא יוכלו לצקת משמעות או לתת גאולה כלשהי יותר - שנים רבות מדי התקוות שלי היו תלויות באשליות... אם משהו נישאר מכול זה כלומר התקווה שנישארה לי מהכול היא רק - ............. לנסות ולהיות אמיתי או אותנטי ואז אולי... מישהו יתחבר או איזה שהוא קשר יווצר...

הצוות שלי (עו"סית ואם בית) וגם ההורים אומרים לי לשקול לבקש אישור ללכת למועדון חברתי לניפגעי נפש פעם בשבוע (כדי להיות פחות בודד ולראות אנשים) פעם שנאתי את אותו המקום ואת המועדון הזה ובזתי לאנשים שמה - היום אני חושב קצת אחרת - אולי לתת לזה צ'אנס???

אם יש מי שקורא אותי פה מי שזה לא יהיה - זה אני מי שלא אהיה ששולח לך (לכם/לכן) יד ומנסה ליצור מגע וקשר אל ליבך (ליבכם/ליבכן) - החיים ממשיכים וכולם (גם אני) עסוקים בחיינו ובמה שקורה או לא לנו - לכולנו קשה ולכולנו התמודדויות (את זה אני מבין כיום) אני כותב פה את ההתמודדויות שלי או כך לפחות מקווה לעשות ואת/ה קורא יקר מוזמן להגיב או לשתף בהתמודדויות שלך (שלכם/שלכן) או סתם ליזרוק מילה או שתיים - אני מזמין אותך (אותכם/אותכן) לקרוא ולהגיב להירשם בתור מנויים או להוסיף לבלוגים הקבועים או וואטאבר...

אשמח לשמוע מה אתם/ן חושבים/ות על השירים והסיפורים שלי וכן על כול שאר הפוסטים (בישרא לפוסט קוראים "קטע" אז מה הקטע? :))

ובאשר לחיים האמיתיים עצמם - אני מתכוון כנראה לתת צ'אנס וללכת בהקדם לנסות את המועדון החברתי - מי יודע? (אין לי ציפיות ממש גדולות למעשה כבר אין לי ציפיות בכלל) החיים ממשיכים ואני מנסה ליזרום איתם...