מדבר אל הקיר

צהריים... :-|

כבר תקופה מסויימת של... כמה ימים או כמה שבועות - אין הנאה משום דבר והימים והשבועות חוזרים על עצמם - זה נדמה שלא נותרו לי חלומות או שאיפות... לא נהנה משום דבר - תקוע בסתמיות הקיום האפורה והמשעממת - מתגעגע להתרגש ולהתלהב ממשהו - הימים חוזרים על עצמם -

כבר לא מתכנת כבר בקושי כותב שירים או סיפורים חדשים (מה הטעם? אין כמעט מי שיקרא) ורק כשאני מנסה להתאמן בגיטרה או שיש לי שיעור גיטרה אני מרגיש שאני קצת חי בתוכי -

אני לא עצוב ולא בדיכאון אבל גם לא שמח - לא מרגיש כלום כמעט - לא כעס לא פחד לא עצב לא כאב ולא הנאה לא שמחה ולא ייאוש - פשוט לא מרגיש כלום ורואה את השעות והימים חולפים עליי - אולי זה בגלל שכבר עשיתי וניסיתי כול כך הרבה דברים במהלך חיי אולי זה מפני שכבר ראיתי יותר מדי במהלך חיי ואולי זה בגלל הכדור המייצב מצב רוח שאני לוקח בלילה עם שאר התרופות של הלילה - אני לא יודע...

כנראה שאני צריך להתאמן יותר בגיטרה ולנגן :-| - יש לי כול כך הרבה בחיי כול מה שצריך או שאי פעם יכולתי לחשוב עליו ובכול זאת אני לא מרגיש שמחת חיים או שמחה בלב ואני יודע שזה לא תמיד היה ככה - פעם הייתי מתעורר בהתלהבות בבוקר או מצפה בהתרגשות למשהו - כול תחביב או תחום עיסוק היה ממלא אותי ריגוש ושמחה - היו לי חלומות לחיות למענם היו לי תקוות למשהו אחר טוב יותר (ואז לא היה לי כול מה שיש לי כיום המצב שלי היה רע וגרוע יותר מהיום)...

אני אומר לעצמי שככה זה כשמתבגרים ומגלים שהחלומות שלך כבר התגשמו או שכבר עשית כול מה שחלמת עליו - הזדקנתי אני כבר לא טיינאג'ר בן 17 וגם לא בחור בן 24 וגם לא אדון צעיר בן 30 אני פאקינג בן 44 - ואני חי על חלומות של בן טיפש עשרה (שירים סיפורים כתיבה יוצרת תסריטים שאף אחד לא שם עליהם או לזייף הגיטרה שלי ולדעת שלעולם לא אנגן כמו שהייתי רוצה) - אני יודע שאני נישמע פתאטי עכשיו אבל זה מה שאני מרגיש...

יום שלישי יש לי שיעור גיטרה נוסף אולי עד אז משהו ישתנה - אנ'לא יודע מקווה... בכול זאת סתם רציתי לעדכן למקרה שזה יעניין מישהו...