ויהי
אינטרנט…
ובכן
כבר חדשות טובות – הגיע טכנאי של ספק
האיטרנט וחיבר אותי לאינטרנט שלי (לספק)
עכשיו אוכל להרגיש או
להמשיך כאילו כרגיל אונליין – תיכנות
בבייסיק בלוג בישראבלוג ובמקומות אחרים
אימיילים כתיבת שירים צאטים למיניהם ב
IRC ובדיסקורד
(אוליי)
וכן גם להמשיך בפגישות זום
עם האחיין שלי שבהם אני מנסה ללמד אותו
לתכנת קצת ושנעשה איזה משהו נחמד ביחד –
בגדול זה סתם תירוץ להיפגש ולשמור על קשר
וללמוד להכיר אותו והוא אותי ולעשות משהו
ביחד – אז מחר בשישי יש פגישה איתו לא
יותר משעה – ואולי נכתוב איזה תוכנית
מחשב קטנה ואני אראה לו שזה לא בשמיים שגם
הוא יכול ואם קשה לו אני מוכן לעזור לו
ולהסביר וללמד בצורה שתהיה לו כיף ושלא
ירגיש שזה עוד איזה שיעור מטופש ומשעמם
של ביתצפר כמו תנ"ך
ולשון או אשורית – אז יש אינטרנט ואני
סןף סוף מרגיש פה קצת בבית יש לי את האינטרנט
שלי סוף סוף -
ושבוע
הבא לדאוג לתרופות לחודש הבא ולאוכל לשבוע
הבא ולהתחיל לאט לאט להיכנס ל "מסגרת"
– אין לי בעיה להיות במסגרת
אני אבל מקווה שזה לא ירגיש כמו מסגרת של
"בית כלא"
או "מוסד
טוטאלי"…
אני
יודע שיש מקומות ומסגרות דיור יותר גרועים
מפה פעם הייתי בהן לצערי שם מכתיבים לך
הכול מלמעלה ואין לך שום זכות בחירה על
שומדבר פה זה לא ככה פה אין כיבוי אורות
והשכמה פה כול אחד אחראי על מה לאכול או
לקנות לעצמו לאכול ופה לקחת תרופות זה
חובה אבל באחריותך… יש מקומות בהם אסור
אינטרנט ואסור טלפונים סלולריים – פה זה
לא ככה ולכן אני יכול לבלבל לכם בשכל את
הגיגיי פה בישראבלוג נונסטופ… אז קצת
פרופורציות… זה לא כזה נורא פה… ואני
יודע שאשמח לפגוש בזום את האחיין שלי הוא
נשמה טובה בן טוב נכד טוב ואחיין טוב 3>
מתחיל
לו סופהשבוע ואחרי זה שבוע חדש – ואני
לאט לאט יוצא מההלם שלי שאני שוב פה בדיור
מוגן לניפגעי נפש ומתחיל להבין שזה לא
"חור"
אלא בית לאנשים שגרים בו
ושגם להם יש רגשות ותקוות וחלומות ותחביבים
ופחדים וחששות והתמודדויות – שגם הם
אנושיים כמוני – הם לא מפלצות ולא אנשים
רעים וכול דבר שנעשה פה מהחוקים של המסגרת
ועד ולחיי היום יום נועדו לאפשר ולהכיל
חיים ביחד של אנשים שרוצים לחיות טוב ולא
לסבול לא אחד מהשני ולא מעצמם ולא מהצוות
– החוקים חלים עליהם כמו שהם חלים עליי
– אין אפליות למרות שכול אחד פה וגם אני
אנחנו שונים זה מזה – אבל כול עוד הכול
נעשה בכוונות טובות וברצון טוב ובהתחשבות
וסובלנות וכיבוד הדדי – אז זה עוזר להרגיש
שהמקום הזה לא הוא איזה "חור
עלוב" אלא
מקום שאנשים חיים בו ביחד ועוזרים אחד
לשני ושאכפת להם אחד מהשני לפחות קצת או
לפחות מספיק כדי לתת כבוד מינימלי ויחס
שאתה בנאדם כמוהם – זה עוזר המון וזה מה
שעושה את ההבדל לדעתי ממקומות אחרים
נוראים יותר ושלא נדע אותם יותר אף פעם
אמן…
סוף
סוף יש קצת הרגשה טובה פה או בשורות טובות
פה – אני יוצא מההלם שאני פה ומתחיל באמת
להיות חלק מפה והאחרים מקבלים את זה ואותי
:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
