20:00 בערב אוטוטו זמן לקיחת התרופות של הלילה וההתכוננות לשינה...
אז מה עשיתי היום? לא הרבה - התאמנתי בגיטרה כ חצי שעה עד שהאצבעות שלי כאבו וכן כתבתי למורה שלי לתיכנות וביקשתי לקבוע שיעור ולחזור ללמוד תיכנות איתו כשהכוונה היא לפתח צאט בוט "רייצ'ל" גירסה שנייה עם GUI ב FREEBASIC הוא השיב בחיוב ואמר לי שהוא יודע כמה חשובים עבורי השיעורים שלנו והתיכנות (הוא מכיר אותי למעלה מ 5 שנים כבר ) יכול להיות שיהיה לנו השבוע בקרוב שיעור אם יתפנה לו זמן אם לא אז בסופהשבוע -
מחר תבוא אם הבית שלי וביחד ננקה את הדירה ואני אשטוף את הצלחות ואנקה את המטבח ואת הריצפה ביום שלישי שיעור גיטרה ביום חמישי אני אלך לעשות בדיקת דם תקופתית בצום רק כדי לבדוק שהכול בסדר... אלה בגדול התוכניות לשבוע... נעבור אותו כול יום ביומו... איזי איזי...
רוב היום הרגשתי כבוי וחסר שמחה - אולי לפתח שוב צאט בוט משלי וגם להמשיך עם הגיטרה ולדעת לנגן כפי שידעתי פעם ואף להלחין טקסטים שכתבתי יוכלו להשיב לי את ההנאה מהחיים ושימחת חיים... הגיטרה האקוסטית כשאני מצליח לנגן עליה טוב נישמעת כול כך יפה הרבה יותר טוב מהגיטרה הקלאסית שלי למרות שאני אוהב את שניהם...
אין לי הרבה מה להתפלסף או להרחיב... יום סטנדרטי שעברתי אותו בהצלחה בתקווה שמחר יהיה יותר מהנה ויותר טוב... לא כתבתי דבר אבל הייתי עסוק קצת על המחשב ניגנתי קצת והתאמנתי דיברתי עם אבא בטלפון והיה טוב לשמוע את הקול שלו וגם העו"סית שלי הייתה היום לבקר אותי וישבנו ודיברנו והיה טוב לראות מישהו פנים מול פנים קצת גם אם רק לארבעים דקות משהו כזה...
אני מודה פה לכול מי שקורא ולכול מי שמגיב זה לא מובן מאליו...
היה לי שיעור גיטרה ניפלא! ואני שמח שהוא היה ושלא ביטלתי אותו…
ניגנו את "אמפריות נופלות לאט" של חמי רודנר ודן תורן את "ילדים של החיים" של אריק איינשטיין ושלום חנוך והמורה שאוהב לנגן וללמד וגם לדבר התחיל לספר לי על שירים ואמנים שלא שמתי לב אליהם בדרך כלל… המורה ניגן בצורה מושלמת את "יש זמן" של מיכה שיטרית ואת "יוצא לאור" של אהוד בנאי...
דיברנו על השירים של מאיר ואהוד בנאי ואיכשהו הגענו למשינה ויובל בנאי ועל איך שגנבו לחנים מ"מאדנס" הבריטים ומשם עברנו לדבר על "החברים של נטאשה" ועל השירים של מיכה שיטרית וארקדין דוכין והמורה סיפר לי שהם חתמו בגיל צעיר על חוזה דרקוני מול חברת התקליטים ולא ראו שקל מכול האלבומים וההופעות והשירים שלהם כ"חברים של נטאשה"…
היה שיעור מאלף ועכשיו חזר סוף סוף החשק לנגן ולהתאמן
- בוקר טוב בוקר חדש של יום חדש – היום יש לי שיעור גיטרה עם המורה שלי אצלו אני לומד און אנד אוף כבר 7 שנים…
אני צריך לזכור לשבת ולהתאמן בגיטרה אם אני רוצה להשתפר ולא כול הזמן לשבת מול המחשב ולכתוב את ההגיגים שלי ואת השירים שלי או את מה שזה לא יהיה -
אני עדיין זוכר את המורה הראשונה שלי לגיטרה י' היא הייתה בחורה צעירה עם אופטימיות וטוב לב בלתי נידלים הייתה מאמינה ב"מחשבה יוצרת מציאות" היא ניסתה ללמד אותי גיטרה ובו זמנית להדביק אותי באופטימיות שלה – חיבבתי אותה אבל בסופו של דבר היא עזבה את העיר והתחתנה וכיום גרה בצפון עם בעלה ושני ילדיה – אנחנו חברים בפייסבוק – היא הייתה אדם טוב -
אני באותה תקופה הייתי עדיין בדיור מוגן ומבולבל – וסבלתי מהשותפים -
אני זוכר איך היא ניסתה ללמד אותי לנגן בלוז ואינסוף אקורדים היא באמת האמינה בי ועודדה אותי והיא חסרה לי אבל במקומה מצאתי מורה אחר שגם הוא בסדר אני מניח חחח – הוא אוהב לדבר הרבה אבל מה הוא תמיד עוזר לי בקטע של הגיטרה אם צריך להחליף מיתרים או משהו והוא גמיש בנוגע לשיעורים לא מפריע לו שאני לוקח ולקחתי הפסקות בין השיעורים הוא איתי כבר 7 שנים
חוץ משיעור גיטרה היום אין שומדבר – חשבתי אולי להתחיל לכתוב איזה משהו שיר או סיפור קצר או אפילו תסריט – הייתה תקופה של כמה שנים שהייתי כותב המון אבל כול מה שכתבתי היה קשור למציאות שלי אז… בדיורים מוגנים והתמודדויות מול החיים…
הייתי כותב המון תסריטים קצרים של 20 – 30 עמוד הייתי נישאר ער בלילות (עושה "לילה לבן") ועובד על תסריט משלי ומדמיין בהתלהבות שאני איכשהו "עוסק בקולנוע" את התסריטים הייתי שומר ומדפיס וכורך ונותן לעו"סית לקרוא או להורים וזהו ואיכשהו כמעט רוב מה שכתבתי (התסריטים) היו על גיבורים ניפגעי נפש שחיים במסגרות דיור של בריאות הנפש וצריכים להתמודד עם אותם דברים שאני התמודדתי גם…
בסופו של דבר הפסקתי לכתוב תסריטים כשהבנתי שאני חוזר על עצמי או שניגמרו לי הרעיונות – לכתוב תסריט זה קריעת תחת – כול דבר זה קריעת תחת בעצם…
היום אני גם לא עושה יותר "לילות לבנים" ולא נישאר ער בלילות אלא יושן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
