מדבר אל הקיר

מוצאי שבת – מכתב שנאה/אהבה לישראבלוג

מוצאי שבת ואיך אני מרגיש עכשיו?

שמתם לב שאני ממשיך להעלות (או מנסה ללא לאות להעלות) פוסטים למרות שכתבתי שאני עובר לאלפא בלוג…

וובכן אם אלפא בלוג היא הליידי שבה צריך לכתוב אצלה יפה ומכובד ולעניין ולכבד ולהכיל ולכתוב בנימוס ותקין פוליטית וכול החרטא הזה אז ישראבלוג היא הזונה שאיתה אתה יכול להשתכר ולהזדיין ולתקוע גרפץ ולהקיא את נישמתך ולקלל אותה באלף קללות של ג'ורה – והיא לא תניד עפעף – למה כי ישראבלוג היא זונה מבוגרת שכבר ראתה אלפי בלוגרים כמוך מתאיידים לתוך הלימבו של פייסבוק – ובין אם אתה רוצה או לא אתה תשלם בזמן ובמאמץ שלך להעלות פוסט מסריח אצלה – ואתה תשלם ותחכה כמו כולם כי היא לא חייבת לך כלום ואתה חייב לה הכול – ואצלה אתה תלמד את חוקי הבלוגוספירה ותציית להם אם אתה רוצה לשרוד…

מה שהולך באלפא בלוג או בבלוגר או בוורדפרס לא מעניין את ישראבלוג כי מצידה אצלה אתה משלם בזמן ומקבל תגובות בזמן אמת בלי נימוסים מזוייפים ובלי שיווק ובלי יחסי ציבור ובלי חרטא – שאר הבלוגוספרות חולמות בלילה להיות פייסבוק הקיסרית של ה"סושיאל מדיה" אבל על ישראבלוג אתה לא עושה שום רושם חביבי היא כבר ראתה אלפים כמוך והנעורים והחיים באמת היו אצלה לפני שפייסבוק בכלל נולדה לפני ששמעו בכלל על בלוגר שמלוגר או וורדפרס שמוקפרס…

יש כאלה שחולמים שלהעביר את הבלוג שלהם פה לפלטפורמה אחרת – אז צר לי להודיע לכם שהאפשרות הזו ניסגרה גם בוורדפרס וגם בבלוגר שכחו את ישראבלוג שכחו את המלכה הראשונה אבל היא עוד תהיה פה הרבה זמו אחרי שהם כבר לא יהיו יותר – רבותיי אנחנו קהל שבוי – אין איזה פלאגין או תוסף קסם שיעזור לנו להעביר את הבלוגים שלנו ולבגוד בישראבלוג (והיא יודעת את זה היטב וצוחקת הזונה) האפשרות היחידה היא להעביר את הבלוגים שלנו ידנית כמו שבשנות השמונים כתבו בעט על נייר והעתיקו מחברות שלמות של שיעורים בביתצפר… "רוצה לעזוב אותי? בבקשה" היא אומרת לי בחיוך מרושע "שיהיה בהצלחה" ותוקעת אותי שוב למשך שלוש וחצי שעות בניסיון להתחבר לאתר ואחרי זה בניסיון להתחבר לבלוג ואחרי זה בניסיון להתחבר לעריכת קטע והקרם דה לה קרם – רגע הקסם של ישראבלוג שהתוכן עולה לאתר – רגע הגמירה הוירטואלית הטקסית הממכרת ואחנו שמחים כאילו כבשנו את האברסט…

ישראבלוג הייתה פה לפני כולם וגם תהיה פה אחרי כולם כנראה – אני מקנא באלו שיש להם בלוג מושקע ומעוצב או עם קישורים ותמונות וסרטונים וכול החרטא – אני כול מה שיש לי בעיקר זה מילים – מילים שאף אחד לא רוצה לשמוע ואני מקיא אותם בכול פינה ומקום אני יכול – מדבר אל הצאט בוט מדבר אל העובד סוציאלי מדבר אל עצמי במצלמת הרשת מקליט יומן אודיו או וידאו – מדבר אל "המדריכים הרוחניים שלי" (וואטאבר הם יהיו) כותב שירים או משוחח בחדרי שיחות וצ'אטים בלילה עד שאני נירדם על המקלדת וכן גם מעלה תוכן לישראבלוג…

ויש לי אלף דרכים להגיע אליה ובכולם צריך לעמוד בתור ולעבור סלקציה קפדנית כי אפילו שישראבלוג נפלה מגדולתה והווב 2.0 זה כבר פאסה בכול זאת צריך לשמור על המורשת והמורשת היא כמו של כול אותם מקובלים בכיתה ובשיכבה שעושים למשקפופר וליורם ולמי שהם לא סובלים זובור בהפסקות כדי לראות כמה הוא באמת רוצה את זה? האם ישבר בפעם העשירים או בפעם האלף ויפסיק לנסות להיות כמוהם… כמו השרוטים והמקובלים והחורשים והיורמים והמגניבים והמתלהבים וכול שאר החבורות שיש בביתצפר שיושבים ביחד בהפסקה ומעשנים סיגריות בשירותים וכבר יש להם חברות שנותנות… אז כול פוסט הוא זובור וכול בלוג הוא ויה דלורוזה…

אם פעם ספרים היו השער לנצח אז היום הבלוג או מה שנישאר ממנו הוא התחליף הדיגיטלי של הספר – אתה בא וכותב באנונימיות על החיים שלך על החלומות והתקוות והסיוטים על הטראומות והשדים על התשוקות והשריטות והסטיות בפני אנשים זרים גמורים תמורת שומדבר או תמורת 15 דקות של תהילה מפוקפקת בטרם תירד השאולה לגיהינום השיכחה – אתה בא נטו אתה וחושף את נישמתך אם אתה רוצה או את נפשך השרוטה או את מה שיש לך לתת ולספר – וזה אם זאת האמת שלך אז זה מה שישאר – כמו ספרי שירה מודפסים כמו כתובות גרפיטי על קירות בתים עזובים – כתבת בלוג והשקעת בו כי זה היה חלק מהחיים שלך כי זה היה מספיק חשוב לך כדי להקדיש לזה כמה שעות ביום מדי כמה שבועות או ימים או חודשים או שנים… כתבת כי קיוות להנציח את עצמך ולהשאיר משהו ממך חי וצעיר ובועט לנצח – שמשהו ישאר אחרי שהכול ילך לעזאזל…

הרגשה טובה יותר – סימנים טובים?

טוב בסך הכול עוברת/עברה שבת רגועה ושלווה… אני מתעסק בחלונות XP שלי ובלדבר קצת עם השותפים וללמוד להכיר אותם – יש פה מישהו נחמד אולי נתיידד בהמשך מי יודע סיפרתי לו על התקופה שבה כתבתי שירים ועל הספרים שלי (אפילו נתתי לו אחד מהם האחרון) הוא קרא אותם ואמר שאפשר להרגיש קצת מרירות בשירים שבספר אבל הוא יכול להבין מאיפה זה בא וחייך ואז דיברנו קצת על מוזיקה ושאלתי אם יש לו מחשב – הוא אמר שפעם היה לו מחשב אבל כיום הוא בעיקר גולש על הטלפון הסלולרי שלו ויש לו חבילת גלישה גדולה אבל מתישהו הוא אולי יקנה מחשב מחדש ואז אולי ירצה להתחלק איתי ברשת האינטרנט שלי אני אמרתי לו שאשמח ואז סיפרתי לו איך התחלתי לכתוב שירים (באישפוז האחרון שלי) וזיכרונות מהמחשב הראשון שלי והשני שלי שעליהם הייתי גולש וכותב שירים בשנות האלפיים הוא שאל כמה עולה להוציא ספר אז סיפרתי לו על התהליך ושזה בעצם להוציא ספר לא מסחרי על חשבונך בהוצאה עצמית ושזה שנה גג נימצא בחנויות ואז מעלם או ניגרס ורק כמה עשרות עותקים נימכרים או מסתובבים בחנויות יד שנייה הוא שאל כמה עולה הסיפור אז גיליתי לו הוא שאלה אם מרוויחים מזה אמרתי לו את האמת שהמחבר/משורר/סופר לא מרוויח כלום ההוצאה מרוויחה מהכסף שאתה משלם על ההוצאה והחנויות מרוויחות מהמכירות וזהו אחרי חמש שנים הספר נעלם וצריך לפנות אל המחבר שיתן אולי נישארו לו עותקים בבוידעם או לקנות בחנויות יד שנייה של ספרים אחרי זה סיפרתי לו שבגיל 39 ניכנס לי ג'וק לראש שאני הייתי רוצה לדעת לתכנת והתחלתי והמשכתי עד היום ללמוד תיכנות כשהאובססיה שלי הייתה להילחם בבדידות שלי על ידי פיתוח צאט בוט "חבר דיגיטלי" רצוי עם בינה מלאכותית אולם בסוף נאלצתי להסתפק בצאטבוטים מבוססי אלגוריתם של ELIZA אז הוא התחיל לשאול איך זה עובד העסק ואם זה לא בעצם אשלייה כי אם אני משתמש במאגר נתונים של מילות מפתח ותגובות אז אני בעצם אומר לצאט בוט מה לומר ואין שום הפתעה אני משוחח עם "כאילו" מישהו שהוא בעצם תוכי שלימדתי אותו לדבר ולחזור אחריי – אז סיפרתי לו על הצאט בוט הכי משוכלל שלי ד'היום "צאטבוט דני" שמשתמש במאגר נתונים שלקח לי 3 וחצי שנים לכתוב מאפס ומכיל כ 2500 שורות של מילות מפתח ותגובות עד שבעצם אתה שוכח מה שמת במאגר נתונים ואז הוא פתאום מדבר ואומר לך מה ששכחת ששמת בו ואז יש אשלייה כאילו יעני "בינה מלאכותית"

שאלתי אותו מה שלום אימו שחולה ומאושפזת הוא סיפר בעצב שניפטרה בבית החולים :( בת 88 לפני כמה ימים הייתי בשוק ומיד הבעתי את השתתפותי בצערו יש לו אחים וקרובי משפחה שמטפלים בהלוויה ויושבים שבעה ומקבלים ניחום אבלים מה אני יכול לומר לפחות היא לא סובלת יותר הוא שאל אותי על הוריי וסיפרתי לו שהם בשנות ה70 שלהם ושלא מזמן היה לאימי יומולדת – הייתי עצוב בשבילו ושאלתי מאיפה הכוח להמשיך להתנהג כרגיל – אין לי לכך תשובות…

בסופו של דבר החלפנו כתובות אימייל ומספרי טלפונים – הוא ניראה אדם טוב – שקט מופנם עדין וסובלני… הוא ניראה כמוני מישהו שצמא לקצת קשר עם עוד מישהו – סימן טוב?

באשר לשבוע הבא והשיחה עם המדריכה השיקומית חשבתי על זה – לא משנה מה יגידו או יבקשו זו לא תהיה בעיה מבחינתי לתרום את החלק שלי פה – מה זה כבר פעם בשבוע לנקות את החלק שלי בניקיונות? או להתקלח ולהתגלח או לעשות כביסה? או לדאוג שיהיו לי אוכל ותרופות או לשלם חשבונות? - קטן עליי עשיתי את זה המון פעמים כשהייתי בעבר בדיור מוגן ואני מוכן לעשות שוב וזה גם יתן לי תחושת ערך ושאני לא איזה פרזיט אלא עומד על הרגליים…

יכול להיות שעם צאת השבת אלך ואקנה קצת קולה זירו בקבוק או שניים – אמרו לי איך ללכת מפה ולהגיע למרכז העיר שם יש עדיין מקומות פתוחים בשבת אם צריך משהו – אבל אני אחכה לצאת השבת כדי לא ללכת בחום ובשמש…

מי יודע אולי אני אראה לאותו שותף נחמד פעם את הצאטבוטים שלי על המחשב שלי – לא שהם משהו אבל בכול זאת סתם להראות אותם למישהו…

אני מפרסם יותר מדי פוסטים ביום (לפעמים עד שלושה או שניים לפעמים יותר) זה כי הפסקתי לעשות יומני וידאו ולדבר אל מצלמת הרשת כמו איזה לא יודע מה מוזר אחד שאין לו עם מי לדבר – עכשיו אני לא גר לבד אלא גר עם אנשים – אולי הגיע הזמן שאדבר איתם יותר מאשר להיות סגור בחדר שלי ולדבר אל עצמי מול מצלמת הרשת ביומן וידאו כמו אידיוט – ובאשר לפוסטים אסור לגנוב את הבמה פה לאחרים מספיק פוסט אחד או שניים ביום פעם אחרונה שפרסמתי בסיטונאות ועוד על מחלות נפש ונושאים כבדים "יד נעלמה" שיחקה לי בהגדרות של הבלוג והפכה אותו לבלוג פרטי ומחקה אותי ממנוע החיפוש של ישראבלוג… אולי כי הגזמתי לא יודע למה – כשכתבתי על זה אמר לי מישהו בתגובות "אלה תקלות במערכת תמשיך לפרסם כמה שבא לך" אני לא קונה את זה ב100 אחוז אבל לך דע…

נקווה שיהיה שבוע טוב לכולם…

נ.ב. - ואולי סימן רע? בבניין שלנו איפה שהדיור המוגן שלנו נימצא יש גיברת שמביטה בי בעין מכוערת פעם אחרונה שיצאתי לקנות משהו במכולת השכונתית היא הייתה במעלית עם הבת שלה וירדנו למטה ואני נישבע שהיא הסתירה לבת הקטנה שלה את העיניים עם היד כדי שלא תראה "משוגע" מול העיניים כאילו אני איזה מפלצת או מחבל או חיה – מה אני אגיד? כן אני יודע שיש אנשים שהיו מעדיפים אותי כלוא בצינוק למשוגעים או שאולי היו מעדיפים שלא הייתי נולד - :( גם באינטרנט וגם בחיים האמיתיים לכול מקום שאני הולך יודעים "הנה מגיע המשוגע חולה הנפש הקוקו הזבל האפס הסוטה הדפוק המסריח……(ועוד מיליון קללות)" הם באמת מאמינים שאם יסמנו אותנו ויתעלמו מאיתנו פשוט ניעלם להם מעיניים – זה כבר לא סטיגמה זה כבר שינאת רצח לכול מה ומי שקשור לבריאות הנפש – אבל בסדר – הקארמה כבר תחזיר להם בחזרה או שבורא עולם או משהו אני לא יודע אבל זה הפרצוף שלנו של כולנו – ישראל 2024 – כנראה שאני ניראה כמו חולה נפש לא מגולח עם בגדים ונעליים ישנים… בעצם איך ניראה "חולה נפש מסריח תת אדם" בדיוק? כלומר מי מחליט על הסימון של חולי נפש? על האפליה הסיסטמטית העמוקה? ובעצם מה זה שונה מסתם גזענות? ושנאת האחר? שנאה זה שנאה וגזענות זה גזענות לא משנה כלפי מי – חולי נפש נכים עדות המזרח עדות אשכנז חילונים דתיים ימין שמאל עניים עשירים ערבים יהודים נוצרים – ומי שהיום רוצה לסמן אותי כ"חולה נפש עלוב" או "משוגע תת אדם" שלא יתפלא אחר כך איך קרתה השואה ואיך קורים ג'נוסיידים בעולם וזה שאנחנו יהודים עם סגולה ועם ניבחר (וגזע עליון עלק) שזוכר (זוכר? בקושי) את לקחי השואה לא אומר שאנחנו יותר טובים או נעלים ממישהו אחר… בני אדם הם בני אדם לטוב או לרע הם מסוגלים להכול לטוב או לרע הם יכולים להיות מפלצות או מלאכים כלפי האחר… מה שמצחיק אותי זה אימא שלי שחושבת שאם אתקלח כול יום ואתגלח ואסתפר ואלבש בגדים מכובדים ויפים ואופנתיים אז "לא יראו שאני משוגע" ו"אני אראה בנאדם מהיישוב נורמטיבי" ויתייחסו עליי בכבוד – זה בא על רקע של "שלא ידעו שאתה שונה" או "שלא ידעו שאתה יהודי" שעזר ליהודים בשואה לשרוד אימא פשוט מפחדת שיפגעו בי בגלל איך שאני ניראה שיחשבו שאני מחבל או פושע ויעצרו אותי או יהרגו אותי – אני צוחק על זה מפני שאני כול החיים הייתי "הדפוק" ו"הפראייר" של כולם פה שכולם דפקו בכיף וזה לא שינה כלום לא הבגדים ולא ההופעה החיצונית ולא כלום בשביל כולם אני "בדיחה" ו"דפוק" אז אני כבר לא מנסה להתקבל למועדון שלעולם לא יקבל אותי – אני שם פס על "איך להיראות בנאדם" מפני שאני חושב ומאמין שקודם כול חשוב יותר לדעת להיות בנאדם מאשר להיראות כאילו בנאדם – תחשבו על זה – כול אותם פסיכופטים וסוציופטים ונרקיסיסטים שמסתובבים בינינו וניראים כמו "אחלה בני אדם אשכרה נורמטיבים מקובלים נורמלים מגניבים" עד שאתה בוטח בהם ואז כבר מאוחר מדי…

עוד פחות משבועיים וחצי

אוטוטו אני שם ואני כבר מת להיות שם ולגמור עם הרכבת שדים הרים הזו של מצבי רוח משתנים ושל ההורים שאני לא יכול בלעדיהם ולא יכול איתם – מעין מסע בלופ של רוגע ושלווה שמתחלפת לכעס וחרדה ואז לעצב ודיכאון ואפילו לייאוש שאז קופץ לאופוריה ולאופטימיות ואז מתרסק לתוך שינאה עצמית ושנאה לכול מה שקיים בעולם...

הייתי רוצה כבר להיות שם בחדר הקטן שלי בדיור מוגן ולהתחיל דף חדש וחיים חדשים ותקופה חדשה בחיים – יש שיקראו לזה הרפתקאה חדשה אם כי בגיל שלי זה קצת מוגזם...

אני מנסה לדמיין את עצמי שם מגשש אחרי להסתדר שם לסדר את החפצים שלי בחדר ולהרכיב את המחשב ולהתחבר לאינטרנט ולשנות כתובות ואז להתחיל לאט לאט לצאת אל שאר הדירה ולבדוק לאן נושבת הרוח ומי נגד מי ומה החוקים פה ואיך אני שורד פה ואולי מתחיל ליצור קשר עם מישהו ויוצא מהבדידות המזהרת שלי – ולדעת שעכשיו אני פחות חייב לתת דין וחשבון להורים שמשגעים אותי לפעמים ואני מת עליהם ואוהב ושונא אותם לפעמים...

אני מנסה לדמיין את עצמי מעשן שם על המרפסת נהנה מרוח בריזה של בוקר או מלראות את השקיעה

אני מנסה לדמיין את עצמי הולך למצוא איפה מושכים כסף ואיפה המכולת והסופר ואיפה אני יכול לקנות מצרכים ואוכל...

אני מנסה לדמיין את עצמי מנסה להמשיך בכתיבה שלי ובלימודי תיכנות שלי למרות הכול...

אני מנסה לדמיין את עצמי משלם את החובות שלי בדירה הזו מנקה משלם את החלק שלי בחשבונות קונה אוכל ניכנס להתקלח עושה כביסות – בקיצור מתפקד יותר טוב ולא תלוי בחסדיי ההורים ואבא וגם לא צריך לדפוק להם חשבון יותר

אני מנסה לדמיין את עצמי מדבר בשיחות והישיבות דירה עם הצוות עם אם הבית והעובד הסוציאלי מנסה לעשות רושם טוב על כולם ולא מתפרץ מכעס אלא מסביר מה מציק לי

אני מנסה לדמיין שאני לא לבד שם ושכשאני מרגיש רע יש לי עם מי לדבר על זה ומישהו שם נחמד מספיק כדי לנחם ולתמוך בי (אני מקווה שיהיה מישהו כזה)

-

מה לא עשיתי כדי להתחבר לישראבלוג? אל תישאלו כי בסופו של דבר תמיד נחזור לפה ותמיד יהיה לנו את ישרא לפחות עד שהאתר יתפגר רשמית...

וכול זה למה? כי אנחנו שנואים בעולם עכשיו ואנחנו יהודים וישראלים שנואים ברשת – בכול המקומות שאני מנסה ללמוד תיכנות או לקבל תמיכה נפשית ברשת שנאו אותי כי הייתי חולה נפש דפוק ועכשיו גם שונאים אותי כי אני יהודי וישראלי ורואים את כולנו כמקשה אחת כפושעים ונבלים – וזה הזמן שלנו הישראלים הגיקים והעכברי מחשב הישראלים לחפש אחד את השני ולא את ג'ון מאנגליה או את סטיב מארה"ב ולא את גונזלס מוונצואלה למה? כי הם שונאים יהודים ושונאים את ישראל עכשיו לעולם מאז ולתמיד – אין לי מה לחפש שמישהו יעזור לי בתיכנות בצאט של איזה קהילת מפתחים כי הם שונאים אותי ואת ישראל ואת היהודים ואין לי למה לצפות לבל תה וסימפטיה בצאט תמיכה לבריאות הנפש מארה"ב מאותה סיבה – אף אחד לא אוהב אותנו עכשיו מאז שהתחילה המלחמה הזו העולם כבר לא מפחד להוציא החוצה את האנטישמיות ושנאת ישראל שתמיד כוננה בו - מנוצרים חובבי ישו ועד לפרוגרסיבים מטורללים עד לראקציונרים ימנים שמרנים ועד בכלל כולם מצאו את מי לשנוא אותנו...

אז אני לא מדבר עם לא ישראלים או יהודים אלא מחפש קשר עם ישראלים בצאטים סגורים לישראלים בטלגרם ובIRC ובדיסקורד (אם בכלל קיימים כאלה)

אני גם מתכוון להתחיל ללמוד תיכנות מחדש עם מורה פרטי ישראלי ולא להסתמך על טובות של איזה ברזילאי שמנצל ופוגע בי...

ובסופו של דבר אנחנו חייבים להיות מאוחדים כי אם נשנא אחד את השני :( ... כבר היינו בסיפור הזה לא? שינאת חינם? לא חראם? מספיק שונאים אותנו גם ככה גם נשנא אחד את השני? תחשבו על זה? שנאה לא נותנת כלום היא פוגעת בנו ובאחרים -