מדבר אל הקיר

הרגשה טובה יותר – סימנים טובים?

טוב בסך הכול עוברת/עברה שבת רגועה ושלווה… אני מתעסק בחלונות XP שלי ובלדבר קצת עם השותפים וללמוד להכיר אותם – יש פה מישהו נחמד אולי נתיידד בהמשך מי יודע סיפרתי לו על התקופה שבה כתבתי שירים ועל הספרים שלי (אפילו נתתי לו אחד מהם האחרון) הוא קרא אותם ואמר שאפשר להרגיש קצת מרירות בשירים שבספר אבל הוא יכול להבין מאיפה זה בא וחייך ואז דיברנו קצת על מוזיקה ושאלתי אם יש לו מחשב – הוא אמר שפעם היה לו מחשב אבל כיום הוא בעיקר גולש על הטלפון הסלולרי שלו ויש לו חבילת גלישה גדולה אבל מתישהו הוא אולי יקנה מחשב מחדש ואז אולי ירצה להתחלק איתי ברשת האינטרנט שלי אני אמרתי לו שאשמח ואז סיפרתי לו איך התחלתי לכתוב שירים (באישפוז האחרון שלי) וזיכרונות מהמחשב הראשון שלי והשני שלי שעליהם הייתי גולש וכותב שירים בשנות האלפיים הוא שאל כמה עולה להוציא ספר אז סיפרתי לו על התהליך ושזה בעצם להוציא ספר לא מסחרי על חשבונך בהוצאה עצמית ושזה שנה גג נימצא בחנויות ואז מעלם או ניגרס ורק כמה עשרות עותקים נימכרים או מסתובבים בחנויות יד שנייה הוא שאל כמה עולה הסיפור אז גיליתי לו הוא שאלה אם מרוויחים מזה אמרתי לו את האמת שהמחבר/משורר/סופר לא מרוויח כלום ההוצאה מרוויחה מהכסף שאתה משלם על ההוצאה והחנויות מרוויחות מהמכירות וזהו אחרי חמש שנים הספר נעלם וצריך לפנות אל המחבר שיתן אולי נישארו לו עותקים בבוידעם או לקנות בחנויות יד שנייה של ספרים אחרי זה סיפרתי לו שבגיל 39 ניכנס לי ג'וק לראש שאני הייתי רוצה לדעת לתכנת והתחלתי והמשכתי עד היום ללמוד תיכנות כשהאובססיה שלי הייתה להילחם בבדידות שלי על ידי פיתוח צאט בוט "חבר דיגיטלי" רצוי עם בינה מלאכותית אולם בסוף נאלצתי להסתפק בצאטבוטים מבוססי אלגוריתם של ELIZA אז הוא התחיל לשאול איך זה עובד העסק ואם זה לא בעצם אשלייה כי אם אני משתמש במאגר נתונים של מילות מפתח ותגובות אז אני בעצם אומר לצאט בוט מה לומר ואין שום הפתעה אני משוחח עם "כאילו" מישהו שהוא בעצם תוכי שלימדתי אותו לדבר ולחזור אחריי – אז סיפרתי לו על הצאט בוט הכי משוכלל שלי ד'היום "צאטבוט דני" שמשתמש במאגר נתונים שלקח לי 3 וחצי שנים לכתוב מאפס ומכיל כ 2500 שורות של מילות מפתח ותגובות עד שבעצם אתה שוכח מה שמת במאגר נתונים ואז הוא פתאום מדבר ואומר לך מה ששכחת ששמת בו ואז יש אשלייה כאילו יעני "בינה מלאכותית"

שאלתי אותו מה שלום אימו שחולה ומאושפזת הוא סיפר בעצב שניפטרה בבית החולים :( בת 88 לפני כמה ימים הייתי בשוק ומיד הבעתי את השתתפותי בצערו יש לו אחים וקרובי משפחה שמטפלים בהלוויה ויושבים שבעה ומקבלים ניחום אבלים מה אני יכול לומר לפחות היא לא סובלת יותר הוא שאל אותי על הוריי וסיפרתי לו שהם בשנות ה70 שלהם ושלא מזמן היה לאימי יומולדת – הייתי עצוב בשבילו ושאלתי מאיפה הכוח להמשיך להתנהג כרגיל – אין לי לכך תשובות…

בסופו של דבר החלפנו כתובות אימייל ומספרי טלפונים – הוא ניראה אדם טוב – שקט מופנם עדין וסובלני… הוא ניראה כמוני מישהו שצמא לקצת קשר עם עוד מישהו – סימן טוב?

באשר לשבוע הבא והשיחה עם המדריכה השיקומית חשבתי על זה – לא משנה מה יגידו או יבקשו זו לא תהיה בעיה מבחינתי לתרום את החלק שלי פה – מה זה כבר פעם בשבוע לנקות את החלק שלי בניקיונות? או להתקלח ולהתגלח או לעשות כביסה? או לדאוג שיהיו לי אוכל ותרופות או לשלם חשבונות? - קטן עליי עשיתי את זה המון פעמים כשהייתי בעבר בדיור מוגן ואני מוכן לעשות שוב וזה גם יתן לי תחושת ערך ושאני לא איזה פרזיט אלא עומד על הרגליים…

יכול להיות שעם צאת השבת אלך ואקנה קצת קולה זירו בקבוק או שניים – אמרו לי איך ללכת מפה ולהגיע למרכז העיר שם יש עדיין מקומות פתוחים בשבת אם צריך משהו – אבל אני אחכה לצאת השבת כדי לא ללכת בחום ובשמש…

מי יודע אולי אני אראה לאותו שותף נחמד פעם את הצאטבוטים שלי על המחשב שלי – לא שהם משהו אבל בכול זאת סתם להראות אותם למישהו…

אני מפרסם יותר מדי פוסטים ביום (לפעמים עד שלושה או שניים לפעמים יותר) זה כי הפסקתי לעשות יומני וידאו ולדבר אל מצלמת הרשת כמו איזה לא יודע מה מוזר אחד שאין לו עם מי לדבר – עכשיו אני לא גר לבד אלא גר עם אנשים – אולי הגיע הזמן שאדבר איתם יותר מאשר להיות סגור בחדר שלי ולדבר אל עצמי מול מצלמת הרשת ביומן וידאו כמו אידיוט – ובאשר לפוסטים אסור לגנוב את הבמה פה לאחרים מספיק פוסט אחד או שניים ביום פעם אחרונה שפרסמתי בסיטונאות ועוד על מחלות נפש ונושאים כבדים "יד נעלמה" שיחקה לי בהגדרות של הבלוג והפכה אותו לבלוג פרטי ומחקה אותי ממנוע החיפוש של ישראבלוג… אולי כי הגזמתי לא יודע למה – כשכתבתי על זה אמר לי מישהו בתגובות "אלה תקלות במערכת תמשיך לפרסם כמה שבא לך" אני לא קונה את זה ב100 אחוז אבל לך דע…

נקווה שיהיה שבוע טוב לכולם…

נ.ב. - ואולי סימן רע? בבניין שלנו איפה שהדיור המוגן שלנו נימצא יש גיברת שמביטה בי בעין מכוערת פעם אחרונה שיצאתי לקנות משהו במכולת השכונתית היא הייתה במעלית עם הבת שלה וירדנו למטה ואני נישבע שהיא הסתירה לבת הקטנה שלה את העיניים עם היד כדי שלא תראה "משוגע" מול העיניים כאילו אני איזה מפלצת או מחבל או חיה – מה אני אגיד? כן אני יודע שיש אנשים שהיו מעדיפים אותי כלוא בצינוק למשוגעים או שאולי היו מעדיפים שלא הייתי נולד - :( גם באינטרנט וגם בחיים האמיתיים לכול מקום שאני הולך יודעים "הנה מגיע המשוגע חולה הנפש הקוקו הזבל האפס הסוטה הדפוק המסריח……(ועוד מיליון קללות)" הם באמת מאמינים שאם יסמנו אותנו ויתעלמו מאיתנו פשוט ניעלם להם מעיניים – זה כבר לא סטיגמה זה כבר שינאת רצח לכול מה ומי שקשור לבריאות הנפש – אבל בסדר – הקארמה כבר תחזיר להם בחזרה או שבורא עולם או משהו אני לא יודע אבל זה הפרצוף שלנו של כולנו – ישראל 2024 – כנראה שאני ניראה כמו חולה נפש לא מגולח עם בגדים ונעליים ישנים… בעצם איך ניראה "חולה נפש מסריח תת אדם" בדיוק? כלומר מי מחליט על הסימון של חולי נפש? על האפליה הסיסטמטית העמוקה? ובעצם מה זה שונה מסתם גזענות? ושנאת האחר? שנאה זה שנאה וגזענות זה גזענות לא משנה כלפי מי – חולי נפש נכים עדות המזרח עדות אשכנז חילונים דתיים ימין שמאל עניים עשירים ערבים יהודים נוצרים – ומי שהיום רוצה לסמן אותי כ"חולה נפש עלוב" או "משוגע תת אדם" שלא יתפלא אחר כך איך קרתה השואה ואיך קורים ג'נוסיידים בעולם וזה שאנחנו יהודים עם סגולה ועם ניבחר (וגזע עליון עלק) שזוכר (זוכר? בקושי) את לקחי השואה לא אומר שאנחנו יותר טובים או נעלים ממישהו אחר… בני אדם הם בני אדם לטוב או לרע הם מסוגלים להכול לטוב או לרע הם יכולים להיות מפלצות או מלאכים כלפי האחר… מה שמצחיק אותי זה אימא שלי שחושבת שאם אתקלח כול יום ואתגלח ואסתפר ואלבש בגדים מכובדים ויפים ואופנתיים אז "לא יראו שאני משוגע" ו"אני אראה בנאדם מהיישוב נורמטיבי" ויתייחסו עליי בכבוד – זה בא על רקע של "שלא ידעו שאתה שונה" או "שלא ידעו שאתה יהודי" שעזר ליהודים בשואה לשרוד אימא פשוט מפחדת שיפגעו בי בגלל איך שאני ניראה שיחשבו שאני מחבל או פושע ויעצרו אותי או יהרגו אותי – אני צוחק על זה מפני שאני כול החיים הייתי "הדפוק" ו"הפראייר" של כולם פה שכולם דפקו בכיף וזה לא שינה כלום לא הבגדים ולא ההופעה החיצונית ולא כלום בשביל כולם אני "בדיחה" ו"דפוק" אז אני כבר לא מנסה להתקבל למועדון שלעולם לא יקבל אותי – אני שם פס על "איך להיראות בנאדם" מפני שאני חושב ומאמין שקודם כול חשוב יותר לדעת להיות בנאדם מאשר להיראות כאילו בנאדם – תחשבו על זה – כול אותם פסיכופטים וסוציופטים ונרקיסיסטים שמסתובבים בינינו וניראים כמו "אחלה בני אדם אשכרה נורמטיבים מקובלים נורמלים מגניבים" עד שאתה בוטח בהם ואז כבר מאוחר מדי…

סופשבוע ראשון בדיור מוגן לניפגעי נפש

טוב שבת שלום כולם :/ אני פה מעביר אותה שבת ראשונה בדיור מוגן – לאט לאט הולך ומכיר פה קצת את השותפים – עשיתי ביום שישי קניות פיצפוניות לשבת – לחם וגבינה לבנה וקולה זירו (אתמול) עכשיו הקולה גבר ניגמרה ואני מתגעגע למינימקרט בדירה הקודמת שהיה פתוח בשבת – פה הכול סגור…

בסוף אני והאחיין שלי סתם צוטטנו ודיברנו דרך זום ודיסקורד בשיחת וידאו ושיחה קולית ולא עשינו כלום – למה כי זו כבר לא תקופת הקורונה וזום SUCKS וגם דיסקורד SUCKS ואי אפשר לשתף מסך ואי אפשר לעשות איתם כלום בטח שלא ללמד אונליין – בכלל זום וכול האפליקציות האלה כבר הם פאסה (עבר זמנם) אנחנו בעידן פוסט קורונה – זום לא איפשר לי לשלוח לאחיין שלי קבצים של קוד מקור (ולך תחפש עכשיו לשנות משהו בטריליוני ההגדרות שלו) ודיסקורד לא נתן לי לשתף מסך עם האחיין שלי (שאל אינסוף פעמים "בחר מסך לשיתוף" בלופ אינסופי ולא נתן לשתף כלום) אז עד כאן הבלוף שניקרא "ללמוד אונליין" אז סתם ביזבזנו שעה מהחיים שלא תחזור – אמרתי לאחיין שלי שאני חושב שבסופש הבא אני פשוט אבוא להורים שלי (סבא וסבתא שלו) ואבוא אליו ושאב איתו בפגישה פרונטלית ואלמד אותו קצת תיכנות על המחשב שלו – וזה ניראה לי האופציה הכי טובה – והוא מסכן מה אני מנדנד לו על תיכנות הוא יש לו מספיק חומר לימוד על הראש של ביתצפר ולשפר ציונים ואני עוד מוסיף לו על כך – מה הוא צריך את זה? שילך ויהנה מהנעורים שלו :/ … מצד שני סוף סוף אני קצת לומד להכיר אותו לפני שהוא מסיים תיכון והולך לצבא ויוצא לחיים שלו באזרחי – אז זה כבר יהיה מאוחר מדי כנראה "להכיר אותו" או ליצור איתו קשר לא יהיה לו ראש לדוד המשוגע שלו ולשטויות שלי

אני מת לקולה זירו אבל עד יום ראשון הכול יהיה פה סגור – למה כי זו שכונה באמצע שומקום ואנשים שומרים שבת או וואטאבר… פעם העיר הזו הייתה מתמלאת בבליינים בסופש והיו עסקים ובתי עסק מזללות וקיוסקים פתוחים ביום ובלילה אבל לא עוד זה ניגמר… למה? ככה…

אבל לא נורא אפשר לשרוד בלי קולה זירו 24 שעות… בפעם הבאה ניקנה שישייה של קולה זירו ביום שישי ולא ניתקע בלי…

לקראת הערב המורה שלי לתיכנות מברזיל עזר לי לסדר את החלונות XP שלי כדי שאוכל להתקין כמה תוספים על NOTEPAD++ האמת לעבור לתכנת ב FREEBASIC על חלונות XP ב VM זה קצת לא פרקטי בייחוד ב 2024 אבל נחמד שיש את האפשרות המערכת הפעלה העיקרית שלי בימים אלה היא לינוקס דביאן 12… העיניין שהיה למורה שלי בלעזור לי היה כי הוא אוהב מערכות הפעלה ישנות ולפצח בעיות וגם הוא בעיקר נעזר בידע שלו לכתוב קוד ולתחזק מערכות הפעלה ישנות של LEGACY

מילה אחרונה על חלונות XP לסדר משהו עליהם זו מלאכת מחשבת של להרכיב פאזל – אנשים שכחו מה זה היה פעם העיניין הזה של לתחזק ולהתקין ולסדר מחשב ולגלוש בו ברשת – היום עם חלונות 10 ו11 זה הרבה יותר קל ונגיש אז היית צריך להתקין המון דברים ולהסדיר הגדרות ואם היית עושה טעות לפעמים היית צריך להתקין את המערכת הפעלה מחדש :(

טוב עד כאן החלק המשעמם – ועכשיו איך היה לי פה עד עכשיו בדיור מוגן ? האמת שאין הרבה מה לספר – שותף אחד הלך ביום חמישי בערב להורים וכניראה חזר אתמול (נידמה לי?) שותף אחר קשה לו לישון בלילות ומשתמש בכדורי שינה שלא תמיד עוזרים ואיא שלו חולה ובבית חולים והוא דואג לה :( איחלתי לה רפואה שלמה מה אני יכול להגיד? ושותף שלישי מתנהג פה קצת כמו אב בית או כמו "הבוס של הבית" הוא עושה הרבה דברים כדי לשמור על הניקיון פה ומנקה ומתחזק את הדירה אבל על הדרך נותן הוראות מה מותר ומה אסור ועל מה צריך להקפיד…

יום ראשון הקרוב אני אתחיל להיכנס לעיניינים של "מסגרת שיקום" כנראה ושל "החוקים של הדירה" ואקבל כנראה "תפקיד" או "מטלות" (חלק שלי בניקיונות ויום של לעשות כביסה והשד יודע מה עוד)… מקווה שלא יהיה קשה מדי :(

לפחות אדע איפה אני עומד ומה אני שווה בחינת תיפקוד ואקבל אחריות פה לעשות משהו איזה תפקיד ואז אם אעמוד בו בהצלחה אוכל להרגיש עוד יותר שייך לפה ולא איזה מישהו תלוש…

שבוע הבא אני גם אצטרך לקחת מונית לסופרפארם ולקנות את התרופות שלי לחודש הבא :( מקווה לגמור עם זה ושלא יהיו בעיות מיוחדות…

בעיקרון ככול שחולף הזמן אני יותר מרגיש פה שאני לא איזה אדם תלוש או עב"ם אלא באמת חי פה – ובתור דייר חדש בדירה קבוצתית עוד יש את העיניין הזה שאני צריך להוכיח את עצמי כנראה למרות שאני לא עובר על החוקים אבל אני בטוח שככול שאהיה פה וותיק יותר אגלה על עוד חוקים שלא סיפרו לי עליהם – נחיה וניראה...

ויהי אינטרנט…

ובכן כבר חדשות טובות – הגיע טכנאי של ספק האיטרנט וחיבר אותי לאינטרנט שלי (לספק) עכשיו אוכל להרגיש או להמשיך כאילו כרגיל אונליין – תיכנות בבייסיק בלוג בישראבלוג ובמקומות אחרים אימיילים כתיבת שירים צאטים למיניהם ב IRC ובדיסקורד (אוליי) וכן גם להמשיך בפגישות זום עם האחיין שלי שבהם אני מנסה ללמד אותו לתכנת קצת ושנעשה איזה משהו נחמד ביחד – בגדול זה סתם תירוץ להיפגש ולשמור על קשר וללמוד להכיר אותו והוא אותי ולעשות משהו ביחד – אז מחר בשישי יש פגישה איתו לא יותר משעה – ואולי נכתוב איזה תוכנית מחשב קטנה ואני אראה לו שזה לא בשמיים שגם הוא יכול ואם קשה לו אני מוכן לעזור לו ולהסביר וללמד בצורה שתהיה לו כיף ושלא ירגיש שזה עוד איזה שיעור מטופש ומשעמם של ביתצפר כמו תנ"ך ולשון או אשורית – אז יש אינטרנט ואני סןף סוף מרגיש פה קצת בבית יש לי את האינטרנט שלי סוף סוף -

ושבוע הבא לדאוג לתרופות לחודש הבא ולאוכל לשבוע הבא ולהתחיל לאט לאט להיכנס ל "מסגרת" – אין לי בעיה להיות במסגרת אני אבל מקווה שזה לא ירגיש כמו מסגרת של "בית כלא" או "מוסד טוטאלי"…

אני יודע שיש מקומות ומסגרות דיור יותר גרועים מפה פעם הייתי בהן לצערי שם מכתיבים לך הכול מלמעלה ואין לך שום זכות בחירה על שומדבר פה זה לא ככה פה אין כיבוי אורות והשכמה פה כול אחד אחראי על מה לאכול או לקנות לעצמו לאכול ופה לקחת תרופות זה חובה אבל באחריותך… יש מקומות בהם אסור אינטרנט ואסור טלפונים סלולריים – פה זה לא ככה ולכן אני יכול לבלבל לכם בשכל את הגיגיי פה בישראבלוג נונסטופ… אז קצת פרופורציות… זה לא כזה נורא פה… ואני יודע שאשמח לפגוש בזום את האחיין שלי הוא נשמה טובה בן טוב נכד טוב ואחיין טוב 3>

מתחיל לו סופהשבוע ואחרי זה שבוע חדש – ואני לאט לאט יוצא מההלם שלי שאני שוב פה בדיור מוגן לניפגעי נפש ומתחיל להבין שזה לא "חור" אלא בית לאנשים שגרים בו ושגם להם יש רגשות ותקוות וחלומות ותחביבים ופחדים וחששות והתמודדויות – שגם הם אנושיים כמוני – הם לא מפלצות ולא אנשים רעים וכול דבר שנעשה פה מהחוקים של המסגרת ועד ולחיי היום יום נועדו לאפשר ולהכיל חיים ביחד של אנשים שרוצים לחיות טוב ולא לסבול לא אחד מהשני ולא מעצמם ולא מהצוות – החוקים חלים עליהם כמו שהם חלים עליי – אין אפליות למרות שכול אחד פה וגם אני אנחנו שונים זה מזה – אבל כול עוד הכול נעשה בכוונות טובות וברצון טוב ובהתחשבות וסובלנות וכיבוד הדדי – אז זה עוזר להרגיש שהמקום הזה לא הוא איזה "חור עלוב" אלא מקום שאנשים חיים בו ביחד ועוזרים אחד לשני ושאכפת להם אחד מהשני לפחות קצת או לפחות מספיק כדי לתת כבוד מינימלי ויחס שאתה בנאדם כמוהם – זה עוזר המון וזה מה שעושה את ההבדל לדעתי ממקומות אחרים נוראים יותר ושלא נדע אותם יותר אף פעם אמן…

סוף סוף יש קצת הרגשה טובה פה או בשורות טובות פה – אני יוצא מההלם שאני פה ומתחיל באמת להיות חלק מפה והאחרים מקבלים את זה ואותי :)