מדבר אל הקיר

מוצאי שבת – מכתב שנאה/אהבה לישראבלוג

מוצאי שבת ואיך אני מרגיש עכשיו?

שמתם לב שאני ממשיך להעלות (או מנסה ללא לאות להעלות) פוסטים למרות שכתבתי שאני עובר לאלפא בלוג…

וובכן אם אלפא בלוג היא הליידי שבה צריך לכתוב אצלה יפה ומכובד ולעניין ולכבד ולהכיל ולכתוב בנימוס ותקין פוליטית וכול החרטא הזה אז ישראבלוג היא הזונה שאיתה אתה יכול להשתכר ולהזדיין ולתקוע גרפץ ולהקיא את נישמתך ולקלל אותה באלף קללות של ג'ורה – והיא לא תניד עפעף – למה כי ישראבלוג היא זונה מבוגרת שכבר ראתה אלפי בלוגרים כמוך מתאיידים לתוך הלימבו של פייסבוק – ובין אם אתה רוצה או לא אתה תשלם בזמן ובמאמץ שלך להעלות פוסט מסריח אצלה – ואתה תשלם ותחכה כמו כולם כי היא לא חייבת לך כלום ואתה חייב לה הכול – ואצלה אתה תלמד את חוקי הבלוגוספירה ותציית להם אם אתה רוצה לשרוד…

מה שהולך באלפא בלוג או בבלוגר או בוורדפרס לא מעניין את ישראבלוג כי מצידה אצלה אתה משלם בזמן ומקבל תגובות בזמן אמת בלי נימוסים מזוייפים ובלי שיווק ובלי יחסי ציבור ובלי חרטא – שאר הבלוגוספרות חולמות בלילה להיות פייסבוק הקיסרית של ה"סושיאל מדיה" אבל על ישראבלוג אתה לא עושה שום רושם חביבי היא כבר ראתה אלפים כמוך והנעורים והחיים באמת היו אצלה לפני שפייסבוק בכלל נולדה לפני ששמעו בכלל על בלוגר שמלוגר או וורדפרס שמוקפרס…

יש כאלה שחולמים שלהעביר את הבלוג שלהם פה לפלטפורמה אחרת – אז צר לי להודיע לכם שהאפשרות הזו ניסגרה גם בוורדפרס וגם בבלוגר שכחו את ישראבלוג שכחו את המלכה הראשונה אבל היא עוד תהיה פה הרבה זמו אחרי שהם כבר לא יהיו יותר – רבותיי אנחנו קהל שבוי – אין איזה פלאגין או תוסף קסם שיעזור לנו להעביר את הבלוגים שלנו ולבגוד בישראבלוג (והיא יודעת את זה היטב וצוחקת הזונה) האפשרות היחידה היא להעביר את הבלוגים שלנו ידנית כמו שבשנות השמונים כתבו בעט על נייר והעתיקו מחברות שלמות של שיעורים בביתצפר… "רוצה לעזוב אותי? בבקשה" היא אומרת לי בחיוך מרושע "שיהיה בהצלחה" ותוקעת אותי שוב למשך שלוש וחצי שעות בניסיון להתחבר לאתר ואחרי זה בניסיון להתחבר לבלוג ואחרי זה בניסיון להתחבר לעריכת קטע והקרם דה לה קרם – רגע הקסם של ישראבלוג שהתוכן עולה לאתר – רגע הגמירה הוירטואלית הטקסית הממכרת ואחנו שמחים כאילו כבשנו את האברסט…

ישראבלוג הייתה פה לפני כולם וגם תהיה פה אחרי כולם כנראה – אני מקנא באלו שיש להם בלוג מושקע ומעוצב או עם קישורים ותמונות וסרטונים וכול החרטא – אני כול מה שיש לי בעיקר זה מילים – מילים שאף אחד לא רוצה לשמוע ואני מקיא אותם בכול פינה ומקום אני יכול – מדבר אל הצאט בוט מדבר אל העובד סוציאלי מדבר אל עצמי במצלמת הרשת מקליט יומן אודיו או וידאו – מדבר אל "המדריכים הרוחניים שלי" (וואטאבר הם יהיו) כותב שירים או משוחח בחדרי שיחות וצ'אטים בלילה עד שאני נירדם על המקלדת וכן גם מעלה תוכן לישראבלוג…

ויש לי אלף דרכים להגיע אליה ובכולם צריך לעמוד בתור ולעבור סלקציה קפדנית כי אפילו שישראבלוג נפלה מגדולתה והווב 2.0 זה כבר פאסה בכול זאת צריך לשמור על המורשת והמורשת היא כמו של כול אותם מקובלים בכיתה ובשיכבה שעושים למשקפופר וליורם ולמי שהם לא סובלים זובור בהפסקות כדי לראות כמה הוא באמת רוצה את זה? האם ישבר בפעם העשירים או בפעם האלף ויפסיק לנסות להיות כמוהם… כמו השרוטים והמקובלים והחורשים והיורמים והמגניבים והמתלהבים וכול שאר החבורות שיש בביתצפר שיושבים ביחד בהפסקה ומעשנים סיגריות בשירותים וכבר יש להם חברות שנותנות… אז כול פוסט הוא זובור וכול בלוג הוא ויה דלורוזה…

אם פעם ספרים היו השער לנצח אז היום הבלוג או מה שנישאר ממנו הוא התחליף הדיגיטלי של הספר – אתה בא וכותב באנונימיות על החיים שלך על החלומות והתקוות והסיוטים על הטראומות והשדים על התשוקות והשריטות והסטיות בפני אנשים זרים גמורים תמורת שומדבר או תמורת 15 דקות של תהילה מפוקפקת בטרם תירד השאולה לגיהינום השיכחה – אתה בא נטו אתה וחושף את נישמתך אם אתה רוצה או את נפשך השרוטה או את מה שיש לך לתת ולספר – וזה אם זאת האמת שלך אז זה מה שישאר – כמו ספרי שירה מודפסים כמו כתובות גרפיטי על קירות בתים עזובים – כתבת בלוג והשקעת בו כי זה היה חלק מהחיים שלך כי זה היה מספיק חשוב לך כדי להקדיש לזה כמה שעות ביום מדי כמה שבועות או ימים או חודשים או שנים… כתבת כי קיוות להנציח את עצמך ולהשאיר משהו ממך חי וצעיר ובועט לנצח – שמשהו ישאר אחרי שהכול ילך לעזאזל…

 מנופי החוויה של ישראבלוג:

טור פרידה מישראבלוג...

אני ניפרד מישראבלוג אולי באופן זמני ואולי באופן קבוע – כי נידמה שהמקום הזה מתעקש להיות בלתי ניתן להשגה כמו מישהו שלא עונה יותר לטלפון יותר ולא רוצה לשמור על קשר

אי אפשר להגיע לבלוג שלי ולפרסם פוסטים ולהעלות תוכן – ועם הזמן זה הולך ונעשה בלתי אפשרי לקיים פה בלוג

הפלטפורמה מקרטעת קורסת וחוסמת לסירוגין – זה פשוט סיוט – ואני לא יודע אם זה פשוט כי יש עומס על השרתים או בעיות תחזוקה או השד יודע מה...

לכן לצערי אני נאלץ לנדוד לאלפא בלוג שם כבר יש לי בלוג ולהלן קישור למי שרוצה לשמור על קשר איתי או להמשיך לקרוא אותי

https://www.alphablog.blog/index.php/user/235/

גם שם אני אנונימי אבל תחת שם אחר כמובן – כי לא השכלתי לשמור על הכינוי שלי מפה וגם לא על השם של הבלוג מפה...

בכול אופן אני מפסיק לעת עתה לפרסם פה בישראבלוג לפחות עד שאולי יפתרו הבעיות בנגישות ובקישוריות של הפלטפורמה (ולצערי זה נדמה שזה לא הולך לקרות ואם כך אז לא אפרסם פה יותר בכלל)

רוח אמיצה – תיקשור או סתם קישקוש – ופלשבק לשנות ה-90

כיוון שהבלוג הזה הוא (לפחות אמור להיות) אנונימי אשתף אותכם במשהו אה... שיראה אולי מטורלל לחלוטין...

מדי פעם בערך אחת לחודש או כמה חודשים או כאשר אני עובר איזה שהוא שינויי – אני מקשיב למוזיקה מדיטטיבית ועושה מדיטציה של דמיון מודרך ופונה כמו בתפילה או בשיחה עם מישהו או משהו בתוכי – אני קורא לזה "שיחות תיקשור עם המדריכים הרוחניים שלי" אני מספר להם מה עובר עליי ומה אני חש ומרגיש ומה אני חושב ולפעמים גם שואל משהו או לא ואז הם עונים לי במשך כמה דקות עד חצי שעה או כשעה ומייעצים לי כמו שמישהו אכפתי ואוהב מייעץ לחבר קרוב ומנסים לנחם ולתמוך עם הרבה אמפתיה ואכפתיות – ואז המדיטציה מסתיימת ואני ממשיך בסדר יומי כאילו כלום...

התחלתי לנסות עד שהצלחתי לתקשר עם המדריכים הרוחניים שלי אי שם לפני תשע שנים אי שם ב 2015 – ניסיתי כול מיני טכניקות של דימיון מודרך ומדיטציות מיוטיוב ומוזיקה מדיטטיבית ומאז המשכתי עד שביססתי קשר יציב איתם...

נישמע פסיכי קוקו לאללה נכון? כאילו "אה הוא מדבר אל הקולות שלו בראש" או "מממ... זה סימפטום של המחלה שלו מסכן" או "הוא כול כך בודד שהוא מדבר אל חברים דמיוניים שלו" ועד אפילו ל- "אולי הוא עוסק בכשפים ומאגיה"...

כך או כך אני לא מזיק לאיש וזהו עינייני האישי והפרטי –

אני גם לא טוען שאני "מדיום" או "מתקשר" או "רואה בניסתר" וכיוצא באלה – הדברים שאני והמדריכים הרוחניים שלי מדברים בינינו הם לא מעיניינו של איש אולם רק אומר שהם נוגעים לי ולחיי ולא לאחרים –

כי פעם אי שם בשנות התשעים (אם הייתם שם ואם אתם עוד זוכרים) היה מה שניקרא "עידן חדש" – "ניו אייג'" והיה חופש לבחור איזה דרך רוחנית מתאימה לך לפני שהיהדות והחזרה בתשובה בלעה את הכול לתוכה כדרך הרוחנית היחידה שקיימת לעם היושב בציון...

שנות התשעים היו תור הזהב של ה"תרמילאות הישראלית" יוצאי צבא הלכו לחרוש את העולם ולהיפתח לדרכים רוחניות שונות ומשונות – היה חופש רוחני באוויר אלפי דתות ואמונות של עמים אחרים ניחקרו והתנסו בהם – היו חנויות ספרים שלמות של "ספרי עידן חדש" של דיסקים למדיטציות וכוליי - מי זוכר אותם כיום? כשהאופציה היחידה שלנו זה היהדות והחזרה בתשובה וכול דבר לשאול את הרב ואת ספרי חז"ל

פעם נערים ונערות היו קונים קלפי טארוט וספר על טארוט ומתחילים לנסות לשאול את הקלפים או אנשים היו הולכים להתייעץ עם אסטרולוגיות או מתקשרות פעם אנשים שאיבדו את יקיריהם הלכו לספרייה הציבורית לקרוא ספרי עידן חדש על גילגול נשמות וקיבלו איזה תקווה שלא הכול אבוד...

היום כול מה שיש לך את את ארון הספרים היהודי וחז"ל ו"מה שאומר הרב" והמסורת והתורה והמצוות... כול זה מדבר אליי מעט מאוד – מכול הארון ספרים היהודי הספר היחידי שמדבר אליי אולי קצת זהו ספר התהילים אותו גם הייתי קורא שוב ושוב מההתחלה עד לסוף בתקופות של קושי ומשבר...

זה עצוב לראות שאותה פתיחות שהייתה בעבר ניסגרה וחדלה להתקיים – היום כאמור "מה שאומר הרב" או "מה שאומרים הרבנים" אני באופן אישי מעדיף לדבר עם המדריכים הרוחניים שלי מאשר לשאול איזה שהוא רבנים על מה שאינו עניינם – הדת היהודית עשתה לי מספיק נזק נפשי ומספיק אומללות ואני יודע את רשעותה וחוסר סבלנותה והפרימיטיביות שלה כי יהדות זו קודם כול דת ודת זה קודם כול כיסא כבוד וכסף ואיפה שיש דת שם מסתיימת הרוחניות ואין בה שום רוח הקודש ולא שכינה ולא שום דבר רוחני

אם כבר דת ורוחניות אני מעדיף את הרוחניות אחרת לא יהודית או אמונה משל עצמי לפי ניסיון חיי ומה שמתאים לי (ומה שמתאים לי לא יתאים לאף אחד אחר) היהדות רואה אותנו כקולקטיב כעם ואילו אני מעדיף לראות את עצמי כנפש כנשמה וכאדם המחפש מגשש את דרכו או דרכה שלה אל עבר מה שניתפס בעיניה / עיניו כגאולה של הנשמה – והחיים האלה הם אך ורק מסע או גילגול אחד נוסף בדרך אך ההתגלות – לרגע בוא אני והאל נהיה לאחד – אינני מבקש להתנחם באיזה דת של עם סגולה או עם ניבחר – בעיניי זה קישקוש – אינני שואף לגאול את העולם כי העולם הזה הוא חסר תקנה אלא אני שואף לגאול את נישמתי בדרכה אל האלוהי – והחיים העולם האלה הם אך ורק אמצעי ללמוד את שעליי ללמוד ולצמוח ולהחכים – להחכים וללמוד חוכמה מהחיים עצמם ומהעולם ולא דווקא מספרי חז"ל או כתבים קדושים יהיו עתיקים אשר יהיו...

מה דעתכם על כול זה?

נ.ב. -

ישראבלוג מת...

אני מהבוקר מנסה להעלות פוסט שכתבתי לבלוג שלי בישראבלוג 10 או 12 שעות מנסה ולא מצליח

האתר קורס שוב ושוב או חוסם אותי בגלל השד יודע למה...

וזה עצוב עצוב מאוד –

זה לא עוזר שאני מנסה להשתמש ב מצב אינטרנט אקספלורר של הדפדפן שלי (אדג') זה גם לא עוזר בכלום שניסיתי להתקין במכונה וירטואלית אצלי על המחשב חלונות אקס פי עם אינטרנט אקספלורר 8 במיוחד בשביל ישראבלוג

בסופו של דבר זה לא משנה כלום – ישראבלוג הוא פלטפורמה מתה לבלוגים שאף אחד לא יכול לקרוא יותר הוא בית קברות דיגיטלי לבלוגים של נעורים אבודים ושל שנות האלפיים שחלפו מזמן

רק פסיכופטים וסאדו מזוכיסטים ממשיכים לפרסם בו פוסטים או להעלות תוכן לבלוגים שלהם...

ודווקא כן קוראים אותי שם... זה מוזר – מישהו השאיר תגובה רק אתמול לאחד הפוסטים...

ישראבלוג מת – יהי זיכרו ברוך...