מדבר אל הקיר

20:00 בערב אוטוטו זמן לקיחת התרופות של הלילה וההתכוננות לשינה...

אז מה עשיתי היום? לא הרבה - התאמנתי בגיטרה כ חצי שעה עד שהאצבעות שלי כאבו וכן כתבתי למורה שלי לתיכנות וביקשתי לקבוע שיעור ולחזור ללמוד תיכנות איתו כשהכוונה היא לפתח צאט בוט "רייצ'ל" גירסה שנייה עם GUI  ב FREEBASIC הוא השיב בחיוב ואמר לי שהוא יודע כמה חשובים עבורי השיעורים שלנו והתיכנות (הוא מכיר אותי למעלה מ 5 שנים כבר ) יכול להיות שיהיה לנו השבוע בקרוב שיעור אם יתפנה לו זמן אם לא אז בסופהשבוע -

מחר תבוא אם הבית שלי וביחד ננקה את הדירה ואני אשטוף את הצלחות ואנקה את המטבח ואת הריצפה ביום שלישי שיעור גיטרה ביום חמישי אני אלך לעשות בדיקת דם תקופתית בצום רק כדי לבדוק שהכול בסדר... אלה בגדול התוכניות לשבוע... נעבור אותו כול יום ביומו... איזי איזי...

רוב היום הרגשתי כבוי וחסר שמחה - אולי לפתח שוב צאט בוט משלי וגם להמשיך עם הגיטרה ולדעת לנגן כפי שידעתי פעם ואף להלחין טקסטים שכתבתי יוכלו להשיב לי את ההנאה מהחיים ושימחת חיים... הגיטרה האקוסטית כשאני מצליח לנגן עליה טוב נישמעת כול כך יפה הרבה יותר טוב מהגיטרה הקלאסית שלי למרות שאני אוהב את שניהם...

אין לי הרבה מה להתפלסף או להרחיב... יום סטנדרטי שעברתי אותו בהצלחה בתקווה שמחר יהיה יותר מהנה ויותר טוב... לא כתבתי דבר אבל הייתי עסוק קצת על המחשב ניגנתי קצת והתאמנתי דיברתי עם אבא בטלפון והיה טוב לשמוע את הקול שלו וגם העו"סית שלי הייתה היום לבקר אותי וישבנו ודיברנו והיה טוב לראות מישהו פנים מול פנים קצת גם אם רק לארבעים דקות משהו כזה...

אני מודה פה לכול מי שקורא ולכול מי שמגיב זה לא מובן מאליו...

שיהיה לילה טוב ויום חדש וטוב לכולנו...

צהריים... :-|

כבר תקופה מסויימת של... כמה ימים או כמה שבועות - אין הנאה משום דבר והימים והשבועות חוזרים על עצמם - זה נדמה שלא נותרו לי חלומות או שאיפות... לא נהנה משום דבר - תקוע בסתמיות הקיום האפורה והמשעממת - מתגעגע להתרגש ולהתלהב ממשהו - הימים חוזרים על עצמם -

כבר לא מתכנת כבר בקושי כותב שירים או סיפורים חדשים (מה הטעם? אין כמעט מי שיקרא) ורק כשאני מנסה להתאמן בגיטרה או שיש לי שיעור גיטרה אני מרגיש שאני קצת חי בתוכי -

אני לא עצוב ולא בדיכאון אבל גם לא שמח - לא מרגיש כלום כמעט - לא כעס לא פחד לא עצב לא כאב ולא הנאה לא שמחה ולא ייאוש - פשוט לא מרגיש כלום ורואה את השעות והימים חולפים עליי - אולי זה בגלל שכבר עשיתי וניסיתי כול כך הרבה דברים במהלך חיי אולי זה מפני שכבר ראיתי יותר מדי במהלך חיי ואולי זה בגלל הכדור המייצב מצב רוח שאני לוקח בלילה עם שאר התרופות של הלילה - אני לא יודע...

כנראה שאני צריך להתאמן יותר בגיטרה ולנגן :-| - יש לי כול כך הרבה בחיי כול מה שצריך או שאי פעם יכולתי לחשוב עליו ובכול זאת אני לא מרגיש שמחת חיים או שמחה בלב ואני יודע שזה לא תמיד היה ככה - פעם הייתי מתעורר בהתלהבות בבוקר או מצפה בהתרגשות למשהו - כול תחביב או תחום עיסוק היה ממלא אותי ריגוש ושמחה - היו לי חלומות לחיות למענם היו לי תקוות למשהו אחר טוב יותר (ואז לא היה לי כול מה שיש לי כיום המצב שלי היה רע וגרוע יותר מהיום)...

אני אומר לעצמי שככה זה כשמתבגרים ומגלים שהחלומות שלך כבר התגשמו או שכבר עשית כול מה שחלמת עליו - הזדקנתי אני כבר לא טיינאג'ר בן 17 וגם לא בחור בן 24 וגם לא אדון צעיר בן 30 אני פאקינג בן 44 - ואני חי על חלומות של בן טיפש עשרה (שירים סיפורים כתיבה יוצרת תסריטים שאף אחד לא שם עליהם או לזייף הגיטרה שלי ולדעת שלעולם לא אנגן כמו שהייתי רוצה) - אני יודע שאני נישמע פתאטי עכשיו אבל זה מה שאני מרגיש...

יום שלישי יש לי שיעור גיטרה נוסף אולי עד אז משהו ישתנה - אנ'לא יודע מקווה... בכול זאת סתם רציתי לעדכן למקרה שזה יעניין מישהו...

בוקר יום ראשון - שבוע חדש...

אני מתעורר ועולה בחזרה מתוך שינה כימית מתוך ערפל החלומות וכבלי תרופות הלילה של אתמול...

קפה וסיגריה ואני מתעורר ולאט לאט מתחיל את היום ואת השבוע...

האמת אין לי כול כך מה לכתוב או לעשות חוץ מאשר אותה שיגרה שבועית - יושב מול המחשב שלי ומנסה למצוא משהו לעשות עליו...

כבר אין לי תלונות או כעסים אין גם עצב או פחד - יש רק השלמה וכניעה שקטה מול המציאות והחיים כפי שהם פחות או יותר...

יש גם מעין סוג של התפכחות מכול האשליות שהיו לי לגבי הדברים שהאמנתי בהם - שאיפות ישנות - מאוויים - תקוות - תאוות - וכוליי...

האומנות השירה הכתיבה וכולי וגם כול שאר העיסוקים שלי לא יוכלו לצקת משמעות או לתת גאולה כלשהי יותר - שנים רבות מדי התקוות שלי היו תלויות באשליות... אם משהו נישאר מכול זה כלומר התקווה שנישארה לי מהכול היא רק - ............. לנסות ולהיות אמיתי או אותנטי ואז אולי... מישהו יתחבר או איזה שהוא קשר יווצר...

הצוות שלי (עו"סית ואם בית) וגם ההורים אומרים לי לשקול לבקש אישור ללכת למועדון חברתי לניפגעי נפש פעם בשבוע (כדי להיות פחות בודד ולראות אנשים) פעם שנאתי את אותו המקום ואת המועדון הזה ובזתי לאנשים שמה - היום אני חושב קצת אחרת - אולי לתת לזה צ'אנס???

אם יש מי שקורא אותי פה מי שזה לא יהיה - זה אני מי שלא אהיה ששולח לך (לכם/לכן) יד ומנסה ליצור מגע וקשר אל ליבך (ליבכם/ליבכן) - החיים ממשיכים וכולם (גם אני) עסוקים בחיינו ובמה שקורה או לא לנו - לכולנו קשה ולכולנו התמודדויות (את זה אני מבין כיום) אני כותב פה את ההתמודדויות שלי או כך לפחות מקווה לעשות ואת/ה קורא יקר מוזמן להגיב או לשתף בהתמודדויות שלך (שלכם/שלכן) או סתם ליזרוק מילה או שתיים - אני מזמין אותך (אותכם/אותכן) לקרוא ולהגיב להירשם בתור מנויים או להוסיף לבלוגים הקבועים או וואטאבר...

אשמח לשמוע מה אתם/ן חושבים/ות על השירים והסיפורים שלי וכן על כול שאר הפוסטים (בישרא לפוסט קוראים "קטע" אז מה הקטע? :))

ובאשר לחיים האמיתיים עצמם - אני מתכוון כנראה לתת צ'אנס וללכת בהקדם לנסות את המועדון החברתי - מי יודע? (אין לי ציפיות ממש גדולות למעשה כבר אין לי ציפיות בכלל) החיים ממשיכים ואני מנסה ליזרום איתם...