ובכן.

אני לא זוכרת תקופה בה הלכתי לישון לפני כן. כבר למעלה מעשור שאני ישנה רע. 

אני חושבת שזה התחיל בתיכון, הסלים בצבא והפך לדרך עקומה ועגומה בה אני חיה. אני לא זוכרת תקופה שבה ישנתי טוב וזה עצוב.

זכור לי רגע בו חזרתי ממיוחדת בצבא והגדוד שתפס אצלנו התחלף. מנוע החיפוש אחר חברים חדשים סינן דרך בעיות שינה וניסיתי לאתר את הינשופים והקיפודים וגיריות הדבש (האנושיים) שיהפכו לחבריי החדשים. מיותר לציין שזה לא צלח ולקראת סוף השירות כבר הייתי עייפה, מרוטה ובשלבים מתקדמים לקראת הפיכה לצל של עצמי.

לא מזמן האזנתי לפודקאסט של שני חבר'ה שמתמודדים עם פוסט טראומה. הם מדברים על הפחד מהמיטה. החרדה שהיא מעוררת, ההימנעות ממנה בכל מחיר.

לא פעם אני מוצאת את עצמי נשכבת על הספה ב1-2-3 בלילה ביודעין, שאני ארדם ואתעורר ב5 בבוקר. אני לא בטוחה שאני באמת מעדיפה אותה, על אף נוחותה, על פני המיטה אבל אני לא מצליחה לפענח מה במעמד הזה מעורר בי כל כך הרבה אי-נוחות.

בשבוע הקרוב חופש והתכווננות.

וגשם - תגיע כי אני כבר אדמה יבשה.

אחלה בלתזאר.