לְאָן - סיגל בן יאיר
לְאָן הָלְכוּ הַטַּוָּסִים?
אָמַרְנוּ הָעֶרֶב הָיָה מַקְסִים וְחִיַּכְנוּ.
דִּמִּיתִי שׁוּב אֶת אֵיבְרֵי הָעֲצֵלִים
הַמִּתְאָרְכִים בַּשֶּׁמֶשׁ, וְנִצְבָּעִים זָהָב בְּשֶׁטּוּטַי בָּרְחוֹבוֹת.
אֵיךְ מִלִּים רַבּוֹת כָּל כָּךְ אָבְדוּ
בֵּין שְׁנֵינוּ, חָמְקוּ בָּרַמְזוֹרִים
בְּמַעַבְרֵי הַחֲצִיָּה, בְּמוֹנִיּוֹת שֵׁרוּת בְּלִי דַּף
בְּלִי עֵט שֶׁיְּנַחֵם
בְּגִנּוֹת הַחֲרֵבוֹת שָׁם הִתְנַמְנַמְתִּי
הִתְגַּלְגְּלוּ לְרֵאשִׁיתָן
לְאוֹתִיּוֹת וּמִלְמוּלִים וּשְׂפַת הַגּוּף אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ
אֶל הַנּוֹצוֹת הַמַּכְחִילוֹת
שֶׁבִּזְנָבְךָ הַמְּפֹאָר.
הֲרֵי יָשַׁנְתִּי. וְאֵיךְ אֶפְשָׁר,
שָׁאַלְתִּי, לְהַמְשִׁיךְ וּלְאַהַב כְּשֶׁאֵין מִלָּה כְּתוּבָה, אוֹ אוֹת.
מָה צָפוּי לָנוּ? תְּנוּעוֹת שֶׁלֹּא לָמַדְנוּ לְתַרְגֵּם?
תָּמִיד נֶחְזַר לִשְׁאֵלַת הַכַּוָּנָה וּנְעִימַת הַקּוֹל,
אַךְ מָה הַטַּעַם
לְדַבֵּר עַל מְנִיעִים,
עַל מַשְׁמָעוּת,
עַל אוֹתָהּ שָׂפָה, הַמַּרְעִידָה
בְּתוֹךְ הַפֶּה
וְנֶעֱלֶמֶת.
אתמול קיבלתי שש הצעות לכוס קפה בחצי שעה. למרות שכבר אמרתי שאני אחרי כוס קפה אחת, המשיכו להציע.
אני נראית עייפה.
אני עייפה.
השבוע הזה היה ארוך מאוד מדי כל כך, אבל אני פשוט מודה על כך שהוא מסתיים עם הטיפות האלו. רק שימשיך.
אני רוצה להתחדש.
ועם זאת.
שונאת התחלות הנני.
כמה אי נוחות שוטפת אותי
איך זה
שנהפכת לחיה שהכי שונאת
שמתבצרת בפינות של חדר
בוחנת
עם המון רגליים והמון עיניים
את מה שמסביב
לומדת
איפה האיום
לאן לברוח
הלב גדול מאוד
הרצון גם
כך ש
בשונה מאותה חיה ערמומית
אני עירומה מעורמה
וכאן מונח
הפחד.
יש כמה אנשים שפוקדים את המחשבות שלי לא מעט לאחרונה. אני תוהה אם אני צריכה לעשות משהו בנוגע לזה.
נתקלתי בטקסט שכתבתי לפני..... 7 שנים? על מפגש חד פעמי עם מישהו מאוד מיוחד שנצרב בלבי.
לילה שקט, לילה מוזר
לילה נטול עננים
שטופי אור ירח, שני עכברים
יושבים ומפצחים גרעינים
"יש ריח של פרידה באוויר"
אמר העכבר הגאון
וניגב את דמעת השני
"אני כבר שעתיים מריח רק את שיערך"
ענה מוכה השיגעון
"אבל אולי זה רק אני"
ושניהם מחובקים, ושניהם מצחקקים
נמלטים מאורות וצעקות
האחד מעט ורדרד, השני עצבני
משחקים במשחק אסור של נשיקות
"זה תכף נגמר, זה עוד מעט הסוף"
אמר לפתע העכברון הצעיר
"בבקשה, למעט שנותר, אתה מוכן אולי לשתוק?"
הוורוד בחברו הפציר
ואולי בכל זאת ירד גשם הלילה
על שני העכברים הגיבורים?
רק שלא יהיה זה עוד לילה שקט, לילה מוזר
עוד לילה בו לבבות נשברים.
אך שפתיים נושקות ברכות על צוואר
ואף מתחפר בשיער שזור טיפות
מעל זכרון כואב, שוטף ירח אכזר
מקום בו נשארו רק קליפות.
אין לי מושג מה עלה בגורלו.
(זה מופיע אצלכם? איך לעזאזל מעלים סרטון? אם לא עובד אז
-
אשמח לדעת.
1. מה הספר האהוב עליכם?
2. מה הסרט האהוב עליכם?
3. מה הסדרה האהובה עליכם?
4. מה האלבום האהוב עליכם?
5. מה אתם הכי אוהבים לעשות במזג אוויר חורפי?
6. לאן הייתם נוסעים עכשיו אם לא הייתה מגפה ומגבלות?
אם קשה להתחייב ל-'אהוב/ה' (חה) אז פשוט דברים שהייתם ממליצים עליהם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
