מה יש בסערות
שגורם לי
לצאת מגדרי ככה?
הצורך הזה
להיות
בחוץ
דווקא כשגועש
דווקא כשהרוח לוחשת
כמו טורף
לעמוד בגשם
לצפות
במחול ברקים
להתחרות ברעמים
בצעקותיי.
למה
תחת שמיים מבשרים רעות
אני
מרגישה
הכי
אני?
"מה שלומך?"
- "אין תלונות."
"אין תלונות אבל את נראית עצובה."
- "אני לא אדם שמח."
"מה זה אומר?"
- "זה אומר שגם אם הייתי בלי מסיכה עכשיו, סביר להניח שלא היית רואה אותי מחייכת."
אבל עכשיו, כשיש ברקים ורעמים בחוץ, אני סוף סוף רועדת והפנים קצת נסדקות.