אני מתחילה לחשוד שיש מכונה בתוך הדירה שלי שמורידה בהדרגתיות את רמת החמצן.
אולי זו הסיבה שאני כל. הזמן. עייפה.
כמה אפשר כבר לדבר על עייפות?
אם אמשיך לישון כך, הספה תאכל אותי.
The Sunken Place.
Just
Pick up
The pen
ALREADY
למה כל כך קשה לי לכתוב לאחרונה? למה הכל מתרחש רק במח שלי? להגיע למצב שבו המילה כתובה על הדף. שיש הוכחה.
לפני כמעט שנה כתבתי על מישהו שהכרתי מאוד מקרוב. מישהו שיש איתו היסטוריה, אבל לא עתיד.
כתבתי עליו משהו בדיוני, כתבתי במשך תקופה. כתבתי בלי שהוא יידע שאני כותבת עליו. אבל בסוף מה שכתבתי התממש. אולי מזה אני מפחדת.
הנה אחד מהקטעים שכתבתי.
הוידוי
זה לא שאני לא רוצה. בטח שאני רוצה. אני בכל זאת אנושי, יש לי צרכים, את יודעת. זה לא ש…
זהו, נגמר. לא זורם לשם דם.
זורם, זורם.
זה לא שאני נגעל, זה לא שאני
לא אוהב את מה שעשית בשיער, אוהב דווקא. זו לא העובדה שעלית קצת במשקל, זה אף פעם לא הפריע לי. זה לא הבל הפה על הבוקר, זה לא זה שהבאת את מכונת הקפה - למרות שאמרנו שלא.
זה לא הקעקוע הנוסף שעשית בספונטניות, זה לא הקול הספציפי שבו את משתמשת כשאת מעירה לי על הג'וינט, זה לא זה.
לא זה.
פשוט לפעמים כשאת מחבקת אותי אני מרגיש את ההתנגדות מפמפמת בדם ואני חייב להתרחק, גם אם את ממש צריכה. בגלל ש
את ממש צריכה. זה המבט הזה שאומר לי שאת צריכה
והריח
כי אחרת… מה? לא?
ואת מעדיפה באור ואני מעדיף בחושך. ואני מרגיש רע עם זה שאני מעדיף בחושך כי בחושך את
לא את
את
לפעמים מישהי אחרת
והציורים נשטפים מהעור שלך
ובאור
אני פוקח עיניים ומיד את שם ומיד אני
מוצף בגלים של אשמה
מה מסרס יותר מאשמה?
אז נדליק נר? באור הזה העיניים שלך הופכות להיות קצת
אדומות
ואז אני בכלל… רואה אותה, רק אותה, מולי. אני בוגד בך, בלי לעשות כלום. אני יכול להאשים אותך שנולדת עם צבע עיניים לא החלטי? אני יכול להאשים את הנר בכך שהלהבה שלו צובעת את העיניים שלך בצבע שלה?
אני יכול להאשים?
ולאחרונה זה קורה יותר.
לאחרונה גם באור
גם בחושך
גם עם נר שחונק במתיקות שלו
ובחלומות
זאת רק היא מולי למרות שהיא כבר שנים לא מולי
ושנים שאת כן.
היא מריחה כמו הים ואני צריך לפתוח חלון
אבל
אני בכל זאת אוהב את החמימות שלך שם למטה. חמימות היא חמימות, היא בלי עיניים, היא בלי ריח. אז מה? רק חמימות, זה מה שנותר?
כמה זמן עוד נוכל להמשיך ככה?
זה לא שאני לא רוצה. אני רוצה, בטח שרוצה.
זה לא שאני לא נמשך אלייך, זה לא שאני לא אוהב.
אוהב.
אבל
אין באמת מצב ביניים בין האור והחושך, זה או שרואים או שלא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
