לפני כמה ימים הרגשתי משהו שבחיים לא הרגשתי.

מן הבזק כזה, רסיס פועם לרגע.

אני חושבת שזו הייתה אולי .... אופטימיות?

לרגע קל עברה לי המחשבה הזו בראש ש'תכף דברים הולכים להשתפר. יש לי למה לחכות.'

הרגשתי כמו ברגע הזה ב-Dogma:

(זה יהיה ספוילר למי שלא ראה את הסרט. ואם לא ראיתם, for shame)

עוד מעט אני מסיימת את הלימודים וכל מה שאני רוצה לעשות זה לטייל. לראשונה בחיי, אולי לטייל עם מישהו.

אה רגע.

אתמול מצאתי שיר שכתבתי כשהייתי בת 14.

הייתי בסדנת כתיבה של לא אחר מאשר........ מוקי. אבל היי, זה היה פוסט התקופה הנהדרת של שבק ס' ופרה התקופה המחורבנת של ילד של אבא.

הוא ביקש מאיתנו לכתוב שיר בהשראת ספר.

בתכלס?

כתבתי שניים. אחד בהשראת הנסיך הקטן ואחד בהשראת ספר שנח על שידת הלילה של אבא שלי במשך שנים ונקרא 'אוכלים ובוכים'.

אני חושבת שתמיד הייתה לי מערכת יחסים מורכבת עם אוכל. לא, לא מורכבת במובן של אהבה-שנאה.

אני אוהבת לאכול ושום דבר לא ישנה את זה.

אבל.

אני לא יכולה לאכול בלי שתעבור המחשבה על כמה אימונים אני אעשה השבוע ומתי. בלי לחשוב האם אני צריכה את הלחמנייה בהמבורגר ביונד, האם לאכול את השוקולד הזה או לא.

לרוב? אני ממשיכה לאכול. אבל המחשבה הזאת. ההיסוס הזה. הספק.

אני מרגישה שזה כמו איזה ברקס לאחת ההנאות הכי גדולות בחיים.

לא פעם קרה שחזרתי הביתה מאוחר, 12-1... ונזכרתי שלא עשיתי אימון.... כבר 3 ימים. אז, יאללה, 20 דקות full body, כי אכלתי מקודם מלא פופקורן ומחר לא יהיה לי זמן להתאמן.

אבל ס"ס...

1 בלילה עכשיו.

כן אבל.

סטופיד.

בכל אופן- נזכרתי בזה בגלל השיר הזה של קנדריק (אלבום mindblowing ברובו. הייתי פשוט בהלם).

דואט שהוא ויכוח שהוא השתקפות של אהבה-שנאה.

איזה דיוק, בהכל. כמעט בכיתי בעלייה לירושלים.

חלילה לא משווה בין מוחה של סטופיד בת ה-14 לבין מוחו הגאוני של קנדריק, כן?

פשוט גם אצלי זה מעין ויכוח, דיון, אהבה, שנאה, הרגלים. מעין קולאז' בין המח שלי למשפטים אמיתיים בספר בין אם לבת, בין הקול הפנימי לחיצוני. בין מה שצודק ומה שנכון. בין הרעב לשבע, או זה ששבע מהטפות.

מעניין אם אפשר לזהות את הקולות רק בקריאה. במח שלי אפשר

אוכלים ובוכים מעפן אש (ליטרלי הכותרת של המסמך)

החתולים כאן לא אוהבים סלט

אגב אומרים שלהתלבש בשחור נורא מרזה

ככה זה כשטורחים לשבת

חבל, צריך לגמור את זה

זה בריא לפעמים לא להסכים

אבל על טעם ועל ריח…

ואנחנו בכל זאת מתווכחים לפעמים

מי מתווכח?

אתה יודע שאנחנו מחמיצים לבד

משהו לשתות?

וואו המלפפון הזה באמת משהו מיוחד

למה אתה לא אוכל עוד?

אל תשאל, אל תשאל

מה אני אגיד לך

למה לאכול כשאפשר לדמיין סטייקים על האש עם תפוחי אדמה ובצל

תגמור מהצלחת שלך

מה עם הקציצה?

איתך אין נחת

פעם עוף היו מורטים נוצה נוצה

נו, ראבק, תגמור מהצלחת!

זה לא מזיק אם לא בוכים

וגם מה שלא נותנים

זה לא מזיק

אוכלים ובוכים

ואת המצעד הזה אי אפשר להפסיק

ואם כבר קנדריק... מתארח בשיר הזה באלבום הגאוני של ד"ר דרה.

מה אתם אומרים, יש לי למה לחכות?