אחד האלבומים הכי משמעותיים שליוו אותי ב2013. יצא בדיוק לפני 9 שנים.
על גלגול לאחור
כשנתבקשתי להתגלגל קדימה, קפאתי.
התנועה הזו, שדוחפים אותך מאחור, ואת נאלצת להיהפך לכדור, להתגלגל קדימה ולהיעמד שוב באופן מיידי... איך עושים את זה?
קפאתי.
כף יד אחת מונחת לאורך, השנייה אנכית לה. הישבן אל על. לא מצליחה לזוז, רק רועדת.
איפה הידיים, איפה הרגליים? אני משולש שווה צלעות.
ובוכה. בוכה בוכה בוכה, מול כולם.
ורק חושבת על פעמים אחרות בהן
קפאתי.
בפעם הבאה שנתבקשתי להתגלגל, לימדו אותי איך לעשות זאת לאחור.
זו תנועה שאני מורגלת אליה, היא אינסטינקטיבית, הרגליים ממילא מתקפלות מעלה כאשר אני נדחפת לקרקע. פשוט צריך להמשיך את התנועה אחורה. הראש מתקפל לתוך בית השחי, הבהונות מחפשות את האצבעות, באלכסון. כתף אחת נושאת את כל המשקל, רק לא לתת לעורף לגעת
רק לא לתת לו
להימעך
להידרס
תחת עומס המשקל שלי עצמי.
עמוד השדרה מתקפל, גמיש להפליא.
לחזור אחורה - לכך אני רגילה.
אבל איך אפשר להתקדם?
איך אצליח?
עצוב לי שאורי זוהר נפטר.
חוזליטו החמור...
אני מרגישה שהכל מתפורר. מפחיד אותי. מקווה שיהיה במה להיאחז אבל פוזלת לארצות אחרות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
