טוב לי עכשיו. 

לקחתי קצת זמן וניסיתי להשתתף כמו צ'ארלי ולהיות ברגע כמו שידעתי שיעזור אבל לא זכרתי איך עושים. ופתאום הכל נראה הרבה יותר הגיוני ומרגיש בסדר ולא כואב לי יותר ולא מוזר לי. 

עבר המון זמן מאז שהרגשתי כל כך בנוח.

אז יהיו ימים יותר קשים, אז מה. לכולם יש.

בסוף השד שרודף אותי הוא בסך הכל ילדה בת חמש שצריכה תשומת לב ואהבה. שמפחדת מדברים מטומטמים. אני לא יכולה לכעוס עליה, היא רק גילתה עכשיו שהעולם לא יהיה תמיד נחמד אליה, ושיש אנשים רעים שיעשו לה דברים רעים. זה לא קל להישאר רגועה כשהקרקע נשמטת מתחתייך. בעיקר לא כשאת בת חמש. מה אני אעשה, אצעק עליה?

אני אתן לה יד ואגיד לה "בואי. ביחד."

וביחד נלך אל הפחד.

יש לי כמה ימים של חופש לפני שאני צריכה להתחיל ללמוד למבחן האחרון. פתאום לא יודעת מה לעשות עם כל הזמן הזה.

שלחתי הודעות לאנשים שהתגעגעתי אליהם.