דיברתי עם הפסיכולוגית על זה שמאז המשבר שלי אני לא מצליחה יותר לשמוע מוזיקה למרות שאני מאוד אוהבת ואני מאוד "בן אדם של זה" ומאוד פלצנית like that.
לדעתי זה נובע מהעובדה שמוזיקה זה טריגר מאוד חזק לכל מיני רגעים וגם מהעובדה שכשאני שמה שיר המוח שלי יכול פתאום לחשוב שוב וזה לא היה לי טוב לתקופה, כי כל מה שהוא הצליח לייצר זה חרדות.
תוך כדי שדיברנו הרגשתי צורך עז לחפש אם יש באוניברסיטה קורס בחירה על תולדות הג'אז.
נראה לי שאני אעשה לעצמי טיפול בחשיפה בימים הקרובים, אני אבחר איזה אלבום ספציפי מאוד בעודי יושבת בחדר מואר היטב על מיטה נוחה מאוד ומרגישה בטוחה מכל רוע. אולי זה יעזור לי לנתק את הקשר שהמוח שלי עשה בין מוזיקה לחרדות.
אני לא דואגת כי אני לא חושבת שאני אהיה אי פעם מהאנשים האלה שלא שומעים מוזיקה זה נשמע לי חולני.
כשאני ארצה לשמוע אני אשמע.
היום היה נחמד ועלו בי תחושות של הוקרה על הדברים שיש לי כרגע בחיים, שזה בדרך כלל לא רגש שאני מזדהה איתו ומצליחה להרגיש בלי סרקזם. אבל הסתכלתי על בן זוג שלי וחשבתי שזה מזל גדול שמצאנו זה את זו ושהוא בעצם כל מה שרציתי. בזה הרגע החתול שלי מתכרבל לידי ומנמנם. נחמדי.
מאוד לא מתאים לי שדווקא בתוך כל השקט והקסם שסוף סוף חזרו לחיי ימותו אנשים במלחמה. זה מה שקורה כשנותנים לגברים כוח ראי ערך הפוסט הקודם שלי.
יש לי חבר באוקראינה שמתכחש למצב ואני מנסה לא לחשוב על זה כי אין לי כרגע מקום לחרדות מסוג זה. הוא אומר שהוא בסדר, ואני מנסה להאמין לו פשוט. אני מניחה שככה זה מרגיש לחברים שלי בחו"ל כשיש פה מלחמה.
עדכון:
אין תולדות הג'אז, אבל יש שדים, רוחות ודיבוקים בתרבות היהודית. אעדכן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
chops