מאוד התגעגעתי לפה אבל לא באמת היה לי את הזמן לפתוח את כל העניינים. יש רשימה עצומה של דברים שעשיתי לאחרונה וגם רשימה מכובדת של מתנות שעזרא חיים קנה לי ואולי אני אבלבל תמוח אחר כך. אבל בינתיים איך שאני מרגישה זה מוזר משהו, אז בזמן האחרון הישות הזו שהיא 'אני', אני מתכוונת לאני הפסיכולוגית, הצליחה לוותר עוד יותר על התערבות תמידית בתהליכים הפנימיים של עצמה. אפילו כשקרה מקרה מביך חד צדדי שעורר בה משבר משעשע בערכה העצמי היא פשוט השיגה אייפון חדשני בגווני ורוד ועכשיו אף אחד לא יכול להתעלם ממנה. היא ממש מצחיקה את עצמה לפעמים כשהיא שמה לב לאידיוטיות של עצמה, זו מתנה שממשיכה לתת הבורות הבלתי נסבלת הזו. לא הכול בחיים הוא כזה רציני הלוואי שכל האנשים קפוצי הישבן היו מבינים זאת. היא ראתה הערב את הסרט 'חיי בריאן' והבינה רפרנס כתום וגם בהזדמנות אחרת חלמה בהקיץ וחשבה לעצמה שכשהלב שלה שבור יוצאים דברים יפים וכשהלב לא שבור יוצא רק שטות. בינתיים כשהיא הולכת לאיבוד במשחקים של השכל אני רוצה להתקרב יותר לשקט אבל לא באמת עושה צעדים לשם. אין לי כוח ללמוד כבר לקורס הארור הזה תורת המידה, באמת שנמאס לי כבר, למדתי מספיק בחיאת רבאק, עכשיו כל מה שבא לי לעשות זה אומנות ואהבה וטיולים וילדים וגם לשחק עם ילדים שאני אוהבת. למשל יש את הילד הזה שאני מכירה שאוסף קלפים של פוקימון, ובכל פעם אני אומרת לו שבפעם הבאה שאבוא אגיע עם קלפים חדשים, והפעם פתחתי חפיסה ויצא צ'אריזארד נוצץ וגיליתי שמוכרים אותו באלף שקל באיביי, הילד הולך מה זה להתרגש מהקלף ואני לא יכולה לחכות לפגוש אותו שוב. מאז שהוציאו לי את הדבר הזה מצוואר הרחם אני חושבת שדברים הרבה יותר טובים, חוץ מהמחזור הנוכחי שהוא מוזר ברמות, אבל אני מרגישה הרבה יותר טוב, כאילו משהו תם ונשלם, שילמתי בבשר על טעויות שעשיתי ועכשיו החשבון קצת יותר מאוזן. דיברתי עם עזרא חיים על חלק מהדברים והיו לי הרבה דמעות והוא כל כך מחבק ומנשק. היינו ביחד כל כך הרבה בחודש האחרון. זה הגבר שלי, פשוט בן אדם טוב שהוא הכי חכם והכי עוזר והכי מחייך והכי הכי הכי גבר שלי. אני מכורה לכל תווי הפנים שלו ולזקן שלו ולתלתלים שלו וללחיים ולשיניים ולשפתיים שלו. וגם על זה אני מתבוננת ושם זה עשוי להרגיש מעט מרוחק למרות שהיא לחלוטין מאוהבת בו ואני לחלוטין מכבדת אותו ומעריצה אותו. ממש לפני שהיא פתחה את הלפטופ כדי לכתוב כאן מילים היא הצליחה להחליט שהיא רוצה להסיר את העגילים מהאוזן וגם שניים מתוך שלושה קעקועים. עדיין אני נמצאת בפיזור הדעת ולא מצליחה להתבטא ברוב שעות היום, אני נותנת לעצמי להיסחף אחרי שטויות ולא מוצאת זמן לא לעצמי ולא ללימודים. ועד שאני כן מפנה זמן זה יהיה ליוגה כי בחיאת. החיים טרטרו אותי בחודשים האחרונים, הטרטור הוא זעיר אבל בעולם הפנימי שלי הוא עצום וגרם לי לפספס הרבה עניינים. במן שכל הטרלול הזה מתרחש סביבי אני רק רוצה שהזמן יעצור. אחרי שעזבתי את הגבר המתעלל והתישבתי בבית ההורים התחושה היתה שהזמן עצר. לא הייתי בקשר עם אף אחד, אחת לשבועיים יצאתי עם חברות שלי, הייתי כותבת בשביל השכל בכל יום, הייתי יוצאת לעשן פייסל ניצחון כמעט בכל ערב כשהנפש בכתה והייתי עושה המון דברים חיוביים כדי להרגיע את הלהבות וזה היה כל כך טוב והולסומי. בימינו אני לא דואגת להולסומיות, למרות שכן הצלחתי להשתפר כמעט בכל דבר, אני לא דואגת לעצמי יותר וזה מכעיס אותי, אני עושה המון דברים בשביל יחסים עם אחרים אבל אני רוצה להיות רק לבד. אני אומרת לעצמי שזו התקופה בחיים שבה אני צריכה להתמודד עם הדברים האלו אבל הרצון הבסיסי שלי הוא שלא יהיו עוד תקופות בחיים שלי, אני רוצה לשבת עם עצמי ולתרגל מדיטציה יוגה אמנות ועבודה עם ילדים וכל דבר חוץ מזה הוא פשרה. אז את החוג הזה במתמטיקה אני כמעט מסיימת, נותרו רק הדברים הקשים ביותר. ואז את החוג בחינוך אני אטרוף, ומשם ללימודי יוגה בהודו אני מניחה, ואז מה, אשוב ארצה ואתחיל את שארית ימי חיי?

חיה בסרט.