אני עקומת הסינוס של הטופולוגים, ונכשלתי בקורס תורת המידה.

סליחה,

אני עקומת הסינוס של הטופולוגים, ואמרתי ל-tan(x) שאין לי שום סיבה לדבר איתו.

כן זה בדיוק מה שקראתם, עברו שנתיים וחצי מאז הפעם האחרונה שדיברנו והוא שלח לי הודעה מאוד מוזרה. הייתי אז במאדר פאקינג בית"ר עילית בחברה של דתיים ולכן הייתי מבולבלת מאוד במוצאי שבת. לא רק שהייתי מבולבלת, הייתי חולה עם חום שנמשך עוד ארבעה ימים. עזרא חיים היה איתי כל הזמן הזה, הסברתי לו מה הולך לקרות: אני מתכוונת לתת לו כבוד ולעזור לו לעבור הלאה. אבל טנגנס הזה הוא פונקציה כזו מוזרה והוא לא השתנה כמעט כלל חוץ מהרצון הכנה שהיה לו לדבר איתי. הסרקזם שלו מעצבן אותי. אמרתי לו שיש לי המון דברים טובים בחיים ושאין טעם להסתכל אחורנית. הוא אמר שבפעם האחרונה הוא פספס כמה דברים שבימינו הוא מצליח לראות. מה זה משנה אני מנסה להבין. הוא לא רציני. אני כאן כדי לסגור מעגל ולנתק קשר לנצח, אם זה תלוי בי ככה אפשר לעשות, אבל אני חושבת שהוא יש לו תכניות משלו. אני מקווה שלא אפגע ברגשות המודחקים שלו. הוא אמר שהוא חיפש את המספר שלי במשך יום שלם. ההודעה האחרונה בשיחה, הוא שלח לי 'לילה טוב'. לילה טוב זה בסדר, אני אהיה יותר מבסדר אם 'לילה טוב' תהיה ההודעה האחרונה ממנו לנצח, אפילו אם לא סיימנו ללבן את העניינים. נדמה שהבן אדם לא מבין עניינים של רגשות, ואני מאסתי מלהרגיש את השטויות שלו. לא זוכרת אם כתבתי את זה פה אבל אני חושבת שכן: שלפני כמה זמן התגעגעתי לאיזה רוסי אחד, אז במקום להיות עצובה האזנתי לאמינם ולפרודיג'י כי ככה זה רוסים אוהבים, וזה היה לי מצחיק וכיף. אבל כשטנגנס הופיע לא התגעגעתי אליו בכלל, רק רציתי שהוא ילך. כל הסנטימנטים האלו שאני כותבת, הם לא יעזרו לכלום, אם כי יש להכיר בהם. אני אוהבת לומר שצריך לדעת איך לסיים דברים כמו שצריך, זה גם החלק הכי קשה. קל מאוד להתחיל כל דבר, אבל לסיים יפה זה עניין שדורש מאמץ אדיר. לסיים ב-'לילה טוב' זה בסדר. הלוואי שבתקופה ההיא הוא היה כותב לי 'לילה טוב', בזמנו זה יכול היה לעשות לי את השבוע.