אתמול בערב נפגשתי עם חברה שלי והיא דווקא הייתה נגד שאני אפרד מחבר שלי. היא אמרה שהיא חושבת רק עליי והיא יודעת שיהיה לי קשה לבד ושאני יהיה איתו עד שנאי אמצא מישהו אחר. אני אישית חושבת שזאת ממש מגעיל לעשות כזה דבר למישהו, להתייחס אליו כאל ברירת מחדל, כאילו אם אין משהו יותר טוב אני אסתפק בו. אני ממש ממש נגד זה ואמרתי לה שלא אכפת לי כמה זה קשה, אם אנחנו צריכים להפרד אז אני מעדיפה להיות לבד מאז לעשות אותו "ברירת מחדל".

החלטתי שכנרהא סופ"ש הזה אני אדבר איתו ואני אבקש ממנו שניקח הפסקה לשבועיים ככה שנאי אוכל לראות באמת מה אני חושבת. אם הוא יחסר לי בשבועיים האלה אז אני אבין שאולי עוד יש על מה לעבוד. ואם זה יהיה סתם פחד מלהיות לבד אז זה יוביל לפרדה. אני לא רואה ברירה אחרת.

אם זה לא זה אז שנינו צריכים להמשיך הלאה למצוא מישהו אחר שיותר יתאים לנו. כנראה it wasn't ment to be....

אני רק מקווה שאני לא ישאר לבד, בודדה וגלמודה, כי זה יהיה לי נורא קשה... יש אנשים שאוהבים מידי פעם להיות לבד עם עצמם אני ממש לא, אני אוהבת להיות עם אנשים אחרים.

אני מניחה שחבר שלי גם שם לב שהיחסים ביננו כבר לא ממש טובים. כי אני בקושי באה לישון אצלו, ואני יותר אדישה כזאת...

אני מניחה שאי אפשר להסתיר דבר כזה, ואני גם לא רוצה.

היום היה לי יום חופש. היה ממש נחמד לקום ב-10 בבוקר זה ממש מאור בשביל מישהי שרגילה לקום כל יום ב-5.

אכלתי פרילי (אננס) ונסעתי עם אמא לבנק לפתוח קופת גמל, אין לי מושג מה זה, אבל אמא מבינה אז שיהיה. אח"כ נסענו לקניון כי מישהי שעובדת איתי טסה שבוא הבא לאמריקה לאיזה חצי שנה-שנה ורצינו לקנות לה מתנה - החבר'ה מהעבודה. נכנסנו לחנות והתחלתי להסתכל מה יש האמת בהתחלה חשבתי על בגדים טרמים כי היא אחת כזו שתמיד קר לה אז זה יכול להיות אחלה איזה סט של גרביים וחולצה (כי התקציב הוא בסביבות 200 ש"ח). בכל מקרה, בעודי מסתכלת בבגדים התרמים (תרמי זה ב-ת' או ב-ט'???) שמעתי מאחורי קול ששואל האם אני צריכה עזרה, הסתובבתי וראיתי את המוכר, שאפשר לומר שהוא נראה ממש אבל ממש אבל ממש לא רע! הוא כמובן מצידו לא הסתכל עליי אפילו לשניה מעבר ללהמליץ מה לקנות בתור מתנה. דיי צפוי, ככה זה תמיד, בנים פשוט כנרהא לא מוצאים בי משהו מעניין/מושך. בכל מקרה זה לא שהיה יכול להיות בינינו משהו כי אני עדיין עם חבר שלי ואני בחיים לא אבגוד בו. למרות שאני מסתכלת על בנים אחרים והם מוצאים חן בעייני, אבל זה לא ממש בגידה כי בראש מותר הכל, כל עוד לא ממשים את זה. או שאני סתם צבועה? אין לי מושג... נרהא לי שזה לא ממש בסדר אבל לא מתקרב ללהיחשב בגידה.

בכלל בזמן האחרון אני חושבת על בנים אחרים בעיקר על בן מאוד ספציפי שאני עדיין לא סגורה על זה אבל אפשר להגיד שרוב הסיכויים שהוא אהבת חיי. הוא היה ידיד שלי במשך שנה וחצי, הידיד הכי טוב שלי , ואני כמו מפגרת התאהבתי בו (כאילו אפשר שלא) וזה כמובן לא היה הדדי (כמו תמיד אלא מה) ולא יודע עם זה קשור לרגשות שלי אבל בסוף הוא ניתק את הקשר וזה כאב לי נורא במשך המון זמן. בזמן האחרון, בערך יותר מחצי שנה, חשבתי עליו פחות ופחות אבל לפני כמה ימים הוא התנהג ממש מוזר והוא רק גורם לי לחשוב עליו עוד יותר

הוא ראה את חברה שלי איפשהו ויש שאל עליי , אפילו לא אמר לה שלום, יש אל מה שלומי ומה אני עושה וכל מיני דברים. כאילו למה ניתקתי איתי את הקשר אם בכל הזדמנות שאתה רואה את חברה שלי אתה מתעניין בי? וכל פעם שיוצא לנו להפגש אנחנו מתנהגים כאילו אנחנו סתם דידים וכאילו לא היינו אף פעם ידידם טובים וכאילךו אף פעם לא ניתקת איתי את הקשר. פשוט לא מובן החבוב הזה...

מה אני אמורה להבין מזה? כאילו זה לא שאנחנו נחזור להיות ידידים כי עברו איזה שנתיים ושנינו במקומות שונים. אני המשכתי קדימה, והוא בערך באותו מקום נרהא לי, וכשיוצא לנו לדבר באינטרנט אז השיחות לא ממש זורמות ככה שזה לא יכול לחזור למה שהיה. השאלה היא מה הוא רוצה ממני? מה הוא מרגיש? למה הוא פגע בי?

זה היה סיפור דיי מתוסבך הקשר שלי ושלו עם הרבה עליות ומורדות והרבה כאב לי בשבילי אבל אין לי כוח להתחיל עכשיו לפרט אני אשאיר את זה לפעם אחרת כי זה סתם יכניס אותי לדכאון ולגעגועים עכשיו.

אני לא יודעת אם מישהו קורא את זה, אבל אני מרגישה שאני חייבת לכתוב את הבלוג הזה למרות שכל הרעיון הזה של לכתוב את המחשבות האישיות של והרגשות שלי באינטרנט, במקום שכולם יכולים לראות נראה לי קצת מוזר. אבל אני מרגשיה שאני חייבת להוציא את זה החוצה. קשה לי להמשיך לשמור הכל בפנים. וזאת הדרך היחידה שלי להוצאי הכל החוצה כי אני מרגישה שכמעט אין לי עם מי לדבר...

אמנם יש את החברה הכי טובה שלי אבל אני לא יודעת בזמן האחרון אני מרגישה שהתרחקנו... ועם חבר שלי אני ממש לא יכולה לדבר על הבעיות (שזה גם בעיה מסויימת) גם כי הוא קשור לחלק מהבעיות וגם כי אני לא מרגישה בנוח לדבר איתו על בעיות מסויימות... אמא שלי היא גם לא הכתובת כי גם לה יש חלק בכל העניין וזה בערך האנשים שיש לי בחיי שאני יכולה לדבר איתם... ככה שאין לי יותר מידי אופציות.

חשבתי לא מזמן להתחיל ללכת לפסיכולוג אולי, ככה אני גם אוכל לשפוך הכל החוצה ואולי הוא גם יוכל לעצור לי ולייעץ לי בנושאים מסויימים שאני ממש לא יודעת מה לעשות לגביהם אבל זה נרהא לי מוזר לשבת מול בן אדם מבוגר ונסות להסביר לו מה מפריע לי ולחלוק איתו את המחשבות והרגשות שלי. בכל מקרה עד עכשיו לא הלכתי כי פשוט לא יצא לי לצלצל לנסות לקבוע תור... כנראה משהו בתת מודע :)

אני מרישה נורא בודדה בזמן האחרון שזה לא כזה רחוק מהאמת יש לי רק חברה טוב וחבר שזה לא הרבה אנשים, אמנם אני צריכים להגיד תודה שיש לי אותם כי יכולתי להיות ממש לבד אבל עדיין, אני מרגישה נורא בודדה כי היא כל הזמן בלימודים ולגבי חבר שלי, אני לא יודעת... היחסים שלנו לא משהו ועם כמה שכואב לי להגיד את זה או יותר נכון לכתוב את זה, גם עכשיו אחרי חצי שנה אני עדיין לא יודעת אם אני אוהבת אותו. ברור לי שאנחנו לא הולכים לחיות ביחד כל החיים , שהוא לא האחד (אם יש כזה דבר בכלל) אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי למצב שאני מפסיקה את הקשר הזה....

אני יודעת שזה נשמע נורא אנוכי וזה לא רק נשמע ככה, זה אכן ככה. אמנם אני אוהבת אותו באיזה שהוא אופן אבל לא נרהא לי שבאופן שחברה אמורה לאהוב חבר, אחרת הייתי כבר יודעת אם אני אוהבת אותו או לא. אני אמנם מאוד לא מתקשרת עם הרגשות שלי אבל אני מניחה שאם הייתי  אוהבת אותו כמו שחברה אוהבת חבר כבר הייתי יודעת את זה ...