ימי חיי

אז הנה השעה כבר לישון ואני פה מעדכנת..

סתם לעצמי. לא יותר מדי.

עברתי הערב בין הרבה בלוגים.. סתם בצורה אקראית. הגבתי גם בחלק מהם.

מפחיד אותי.. לא יודעת למה אני ככה עוברת בבלוגים.. כאילו מה אין לי חיים משלי? או שאני מחפשת נושאים לשלי? או באמת מעניין אותי חיים של אחרים ואני רוצה לעזור?..

היום דיברתי עם מכר שלי. לא יודעת בדיוק איך לקרוא לו ידיד או מכר או וואט אבר

אני מכירה אותו מלא שנים אבל הקשר שלנו מאוד התחזק לפני בערך 4 חודשים אולי חצי שנה כשהלכתי לשנת שרות. היינו מתכתבים פעם ב..  וגם כשהייתי חוזרת הביתה היינו נפגשים..  אירוני אה? כשהיינו גרים אחד ליד השני היינו בקושי נפגשים וכשהלכתי לעשות שנת שרות במקום אחר התחלנו להיפגש כל פעם שהייתי באה..  ככה זה.  גם חברה שלי עכשיו שעברה לקנדה הקשר שלנו התחזק.. היא למדה איתי ביחד 3 שנים. לא יכולנו להתחבר קודם לכן. היינו צריכות לחכות שהיא תעזוב.. מה לעשות מעריכים דברים כשמאבדים אותם..  בכל אופן אני סוטה מהנושא.

אזהיינו בקשר טוב אני והוא והיו לי בעיות בשנת שרות (זה נושא ענק וחשוב אבל לא ניגע בו כרגע) ולכן עזבתי.

עכשיו, העזיבה שלי גרמה לי למשבר אדיר.

אני הייתי מטורפת על האנשים בגרעין שלי. הם תמכו בי הם הבינו אותי וכשהיה לי הכי חרא בעולם ויובל ראה הוא פשוט ניגש אלי וחיבק אותי חיבוק אמיתי שהביע כל כך הרבה בלי להגיד זה היה הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי באמת שתומכים בי ומקבלים אותי למרות מה שאני. פשוט הרגשתי שעוזרים לי.

אבל עזבתי את המקום הזה.

והייתי מאוד צריכה תמיכה. כי שם הייתי בגרעין מוקפת יומיום באנשים שתמכו בי בכל צרה ומה פה ביית? אפס.

הרגשתי נורא. אז כמובן שאני והמכר הזה התקרבנו יותר (מבחינת התחלנו להיפגש יותר) כי הייתי צריכה למלא את החלל הריק שנוצר בי. 

הייתי במשבר גדול. חודשיים ישבתי בבית ללא עבודה וללא מעש. בהיתי בתקרות הייתי נשארת במיטה בפיצמה ניסיתי להבין את עצמי אפילו להתאבד רציתי. אבל זה לא עזר.

הידיד הזה  התחיל בתקופת המשבר שלי להיות קר יותר. פחות להיפגש פחות התלהב.. וזה פגע בי כי הייתי צריכה אותו יותר. הרגשתי שאני מכבידה עליו. שהוא שונא אותי. שאני לא מעניינת.

וזה לא שהוא היה כל כך חשוב אולם זה פגע בי ברגע שהייתי צריכה את ההפך..

לא דיברתי איתו על זה. לא היה לי כוח ולא הייתי במצב. דאגתי לעצמי וטוב שכך..

אולם עכשיו כשאני חושבת על זה- הוא לא עמד לצידי. מאז כמעט לא דיברתי איתו.

היום דיברתי איתו והחלטתי להעלות את זה. אמרתי שאני יודעת שהוא לא אוהב אותי ושהוא עונה לי מלית ברירה והוא אמר שלא, אולם בסוף השיחה הגענו למסקנה שככה הוא. אדם של תקופות. הוא אמר שתדירות הפגישות שלנו הייתה גבוהה וכו'

כאילו מה לעזעזל?? יש הגבלה של כמות??  בייחוד כשאני במשבר וצריכה כתף אתה בורח? איזה מין אדם אתה??

לא המשכתי להתווכח איתו. אני יודעת שהוא אדם אחלה. כל מי שמכיר אותו יגיד ככה.

אבל הוא פוחד מקשר אמיתי של חברות. יציבות מפחידה אותו,רואים. בכל אופן אני הייתי חייבת להוציא את זה החוצה.

שיהיה לילה טוב לכולנו.